שביעי

י ע ל שב ח אני לא בחרתי. לא בחרתי במציאות חיי המורכבת. כשחושבימ על זה, ישננ פעמימ רבות ומשמעותיות בהנ הרגשתי שהבחירה בדרכ חיי לא באמת בידיי. אחרי הכל, לא בחרתי להיוולד במשפחה שלי, לא בחר תי לעלות לארצ, לא בחרתי לפגוש את בעלי ולהתאהב בו, לא בחרתי שייוולדו לי ארבע בנות ואז שני בנימ, לא בחרתי לגדל אותמ לבד ב ופו של דבר. אני חושבת שהבחירות המשמעותיות שעשיתי בשנה האחרונה, נבעו בדיוק מאותה נקודה בה תכנית חיי התפרקה לח תיכות וקיבלה תפנית כל ככ חדה וקשה. בשלב הזה התחלתי לבחור באופנ מאוד חד וקיצוני. בחרתי באותו לילה ארור לקרוא לכולכמ להצטרפ אלינו להלוויה. בחרתי לקבור את רזיאל בחוות גלעד. כנגד כל ה יכויימ - בחרתי לחיות בשמחה, לה לחמ על כל רגע בחיימ. בחרתי לחשופ את עצמי לעולמ בזמנימ הקשימ ההמ, אז והיומ. לא בחרתי שילדיי ומשפחתי ילכו איתי בתאומ כל ככ מושלמ. לא בחרתי בח דימ שמקיפימ אותי. לא בחרתי שאתמ, קוראיי, אכנ תעקבו, תקראו, תגיבו ות חזקו בדבריכמ אותי ואת משפחתי. של היום, שנה אחרי הרצח בעלי, אחרי היומ בו מערכת הבחי רות בעולמי הפכה לאתגר יומ יומי, אני שוב בוחרת. אני בוחרת לוותר על פרטיותנו ולצאת בקריאה כללית לכולמ. אמ רק יכולתי, הייתי צועקת בקול גדול, שכל העולמ ישמע וידע. בואו ליומ השנה. בואו לאזכרה שהיא בעצמ הילולא. אני יודעת שאולי קריאה זו לא נוגעת לכולמ. ובינינו, זה לא באמת מתאפשר שכל תושבי המדינה או אפילו שכל תושבי השומרונ או ירו שלימ יגיעו לחוות גלעד, פיזית זה פשוט לא אפשרי. אני לוקחת בחשבונ שחלק מכמ יקראו את המודעה וידפדפו הלאה. אני גמ לוקחת בחשבונ את האפשרות שאולי ב ופ לאחר כל ההשקעה המ רובה, האירוע הגדול והמכובד שת כננו ליומ השנה יזמינ אליו רק את מי שמרגיש קרוב, ולא יפרוצ גבולות ויעורר גמ רחוקימ. אבל הבחירה לצאת בקריאה אלי כמ, לשתפ אתכמ את היומ הפרטי הזה, אפילו שאת רובכמ אני לא מכירה ולא מודעת אליכמ, עצמ הפר ומ והשי תופ שמתקיימ כזה אירוע, מבחינתי יש לה משמעות גדולה. משמעות כפולה, משולשת אפילו, גמ כלפי אויבינו ומרצחינו, גמ כלפינו אנו וגמ כלפי שמימ. אני חושבת שברגע בו אני בוחרת שהאירוע הפרטי הזה, האירוע בו זכ רונו של בעלי האהוב, של בנמ של חמי וחמותי, של אחיו של גי יי, של אביהמ של ילדיי, הופכ לזכרונ שלכמ. בינ אמ לבחור, לחיות כשאני בוחרת שהאירוע הפרטי לזכר בעלי האהוב יהפוך לזיכרון שלכם, אני בעצם אומרת - אנחנו עם אחד. אני בוחרת להזמין את כולם. אני קוראת לכם לחיות, ברגע בו אויבינו ציפו מאיתנו לא לחיות הכרתמ אותו ובינ אמ לא, אני בעצמ אומרת לנו ולה' - אנחנו עמ אחד. יש לנו עבר משותפ, הווה משותפ, וקשה ככל שיהיה - ניצור יחד גמ עתיד משו תפ, עתיד של עמ שמכיר בדרכו הארוכה ולא פוחד לצעוד אותה. אני בוחרת לשמור על ציוויונו של בעלי כשליח ציבור. בינ בחייו ובינ במותו. אני בוחרת להזמינ את כולמ, ולא משנה אמ אתמ דתיימ, או חילונימ, ימנימ או שמאלנימ, קטנימ או גדולימ. אני בוחרת לקרוא לכמ לבוא, לה תרגש, להתחזק, לשמוח בשמחתה של תורה. אני קוראת לכמ לחיות, ברגע בו אויבינו ציפו מאיתנו לא לחיות. אני בוחרת לחיות. • איתכמ. 28.12.18 | כ' בטבת תשע"ט | 336 גיליון שביעי | 16