שביעי

04.01.19 | כ"ז בטבת תשע"ט | 337 גיליון שביעי | 28 בטירופ, מחזיק אולפנ גדול עמ טכ נאימ ומפיקימ, כשהוא מפיק ראשי, מנצח, מלחינ ומתזמר. לאחרונה יימ לעבוד עמ אהרנ רזאל וא תר רדא, ובאולפנימ שלו הכינו את שני האל בומימ של שכנו, חננ בנ ארי. ( נשוי לדבי דדונ, אחותה 36) אייל של נטלי דדונ ונטורופתית במקצועה. יש להמ שני ילדימ - נועמ )בנ ארבע וחצי( ולירי )בת שנה וחצי( - והוא אומר שהיה רוצה חמישה, כמו שהוא מכיר מהבית. כל אחיו מ ורתיימ, למעט הבכור שהפכ לחב”דניק והוא ח יד של הרב יצחק גינזבורג. ודבי? ”היא באה מבית של שלוש אחיות, וזה ה טנדרט בעיניה”. אמא חלמה להיות זמרת מזיג גדל בבית דתי להורימ טוני אימ בלוד, שהפכה ליצואנית כי שרונות מוזיקליימ כמו נתנ גושנ, רותמ כהנ, רינת גבאי, יאיר אריאלי ואחרימ. בו, אבי אמו, הוא הרב פרצ אלוש זצ”ל, שהיה רבה של באר שבע, ובצילו גדל אייל והתחנכ. הנכדימ העריצו את השקט של בא, והיו רבימ מי יחזיק לו את היד בדרכ הביתה. ”בתור ילד לא למדתי בחינוכ דתי כי לא היה ב ביבה, אבל מה שקיבלתי בבית השפיע יותר. כהורה, אני מנ ה למצוא גישה מאוזנת לילדימ ולש מש דוגמה. לאחרונה התחלנו לה ביר לנועמ למה א ור בשר וחלב. פתאומ אני מתמודד עמ מחשבה של חינוכ. בבית יש לנו את זה בילט אינ, אבל מבחינת ערכימ הייתי רוצה שהילדימ ילמדו בחינוכ דתי. ”אמא שלי רצתה להיות זמרת, אבל באותה התקופה לא היה שומ יכוי לאישה דתיה לשיר. אולי בגלל הפ פו שלה, היא דחפה אותנו למוזיקה. כולנו היינו בתזמורת העירונית של לוד, אבל רק אני ואחי המשכנו בזה כעי וק. ניגנו בכלי נשיפה, אבל קרה שאבא שלי, שיש לו טמבוריה בלוד, עשה ברטר עמ לקוח שלא היה לו כ פ, ולקח ממנו גיטרה שהוא בנה. הגיטרה ישבה בארונ שנימ ורק בני קיונ פ ח הייתה יוצאת, ואני ואחיי היינו חובטימ בה, עד ששנה אחת הצלחנו לנגנ קצת, ומאז היא נהייתה חלק מהבית. ככה התחלנו להמציא ולנגנ שירימ, ועמ הזמנ גמ הקמנו את ’הדורבנימ’”. בהמשכ הוא למד ניצוח והלחנה. ”אמא ראתה את המצוקה שלי, כי מימנתי הכל מכי י ולא היה לי שקל. היא אמרה לי ’למה שלא תמצא עבו דה אמיתית?’. לאנשימ קשה לפעמימ להבינ שמוזיקה היא קצת כמו דת. זה לא רק אמונה, אלא גמ דרכ חיימ. כשאתה מוזיקאי, זאת דרכ חיימ - אתה נושמ וחי את זה. אתה לא יכול לעבוד במשהו אחר כי זה גוזל מה עיקר, זה לבטלה”. והיומ?  ”היומ ההורימ שלי מאוד גאימ בי”. ”בתחילת דרכי העצמאית גרתי בניר צבי”, מ פר מזיג. ”זו הייתה תקופה לא פשוטה. הרגשתי שמשהו ח ר לי. לא הייתי מחובר ליהדות, אבל היו לי קצת פרימ בבית, וצד את עיני פרונ קטנ של פרקי אבות. נזכרתי שאצלנו בבית היו קוראימ בו בשבתות בינ פ ח לשבועות, וזה תמיד הרגיש קצת כמו עונש כי רצינו כבר לצאת לשחק. כשגיליתי בבית את ה פר פתחתי אותו וקראתי ’היה עז כנמר... לעשות רצונ אביכ שב שמיימ’. זה פתאומ הדהד ונגע בי. איפה הריצה והקלילות לעשות רצונ אבי שבשמיימ? ואיכ עושימ את זה? ”החלטתי לעשות לעצמי חוק - לקבוע עיתימ ובכל מוצ”ש לקרוא פרק. פעמ בא אליי חבר מהמושב באמצע הפרק, אז שיתפתי אותו בק ריאה והוא נדלק על זה, אפילו שהיה אתאי ט. הוא ביקש לבוא גמ לקריאה ונשמע נעשה פעם היהדות הייתה מאוד פשוטה. ככה היה גם סבא שלי. הוא לימד, לא התנשא. כל בני הדודים היינו רבים תמיד מי יישב לידו בשולחן, רק כי רצינו להרגיש את האור שלו, לא כי הוא היה נותן לנו ממתק או משהו צילום: שלומי יוסף "'נראה לך הגיוני שלא יהיו חזרות בשבת?'. עניתי 'כן'". מזיג בביתו ”היא חזרה אליי אחרי כמה ימימ, ואמרה שהתנאי שלי מקובל. באתי לח זרה הראשונה, הכל עבד נפלא, ובישרו לי שאני בפנימ. היינו חייבימ לקבוע חזרות נו פות, ולא היה הרבה זמנ, אז מישהו זרק ’שבת בבוקר’. עצרתי הכל. ’רגע רגע, חבר’ה, זה היה התנאי היחיד שלי’. התפלאו שגמ חזרות אני לא עושה. ’זה נראה לכ הגיוני?’, שאלו. עניתי: ’כנ’. הכל ה תדר ב ופ והצלחנו להעמיד את ההופעה”. איכ בכלל קרה שהפ קת להופיע  בשבת? ”אני זוכר שפעמ גיא אחי ואני היינו צריכימ לקומ להופעה של ’הדורבנימ’ באמצע ליל ה דר בשעה , ואצלנו בבית ה דר נמשכ עד 23:00 השעות הקטנות של הלילה. אמרתי לו שאני בחיימ לא עושה את זה יותר, וביקשתי שיתמוכ בי מול הלהקה. לא יכולתי לעזוב כשכולמ מ ביב לבו שימ לבנ ובקדושה. החברימ בלהקה לא ממש הבינו, זה נראה להמ הזוי, אבל המ קיבלו את זה”. פגשתי את מזיג באולפנ שלו בבני ברק. הוא מוזיקאי בח ד, שנוגע באופנ נדיר בתחומימ מגוונימ - מנגנ בפ נתר, אקורדיונ, חצוצרה, חליל וגיטרה, אבל גיטרה ב היא הכלי שאיתו הוא מרגיש הכי נוח. הוא עמו