שביעי

י ע ל שב ח 18.01.19 | י"ב בשבט תשע"ט | 339 גיליון שביעי | 12 הדבר הראשון שלמדתי להכין במטבח היה חציל מטוגנ. לקחתי כינ מטבח גדולה, הנחתי אותו שחור ומ בריק על קרש חיתוכ, פר תי אותו בעובי אחיד, מלחתי אותו היטב שייצאו הנוזלימ, ייבשתי וטיגנתי אותו בשמנ עמוק. עד היומ, צליל הטיגונ והריח שמילא את הבית ממלאימ את ליבי עונג רב וריר בפה. זה כמובנ לא נכונ, לפני שהכנתי חצי לימ ידעתי להכינ חביתות ופ טה מנ ה תמ. אבל איכשהו אני מרגישה שאני חבה לחציל את זכות הראשונימ הזו בגלל תכונות הריפוי שהוא מייצר אצלי בלב. אני לא זוכרת מתי התחיל הרומנ שלי עמ חצילימ. תמיד אהבתי אותמ. יפימ בצורתמ הגולמית, מבריקימ ומלכותיימ, טעימימ בכל צורה שטעמתי עד כה, ונוחימ לבישול ואפיה. האהבה שלי לחציל מעולמ לא בלטה על פני שאר המאכלימ כל זמנ שחיי היו שגרתיימ וללא הרפתקאות מיוחדות. אבל מאז הרצח או יותר נכונ מאז התחלת השיקומ ממנו, גיליתי שיש לירק ה גלגל הזה גולות ייחודיות שפועלות עליי. לא בחודשיים שלאחר הרצח נכנ תי בכלל למטבח. לא בישלתי או התע קתי עמ אוכל, לא ראיתי בככ עניינ או בכל דבר אחר. יומ אחד, איש צדיק וחביב הביא לי ארגזי ירקות טריימ ויפימ. אגב, עד היומ הוא מקפיד לשלוח לי באמצעות שליח מבלי לרצות להחשפ בפניי. מבינ כל הירקות שהיו שמ, שכבו להמ מ פר חצילימ הדורימ. ושמעתי אותמ. שמעתי אותמ קוראימ אליי, בואי נשמה אבודה, אנחנו הדרכ שלכ לשיקומ! בואי קחי אותנו למטבח, תפר י אותנו באהבה, תתמ רי אלינו ולריח שלנו. התעלמתי. לא היה לי כח לירקות פטפטניימ. המ הדהדו שמ כמה זמנ עד שלב ופ קולמ נדמ. בשבוע שלאחר מכנ, שוב, עברתי ליד ארגז הירקות ושוב המ לכדו את תשומת ליבי. הפעמ הרמתי אותמ, הכנ תי אותמ למטבח. רציתי להקשיב להמ, להגשימ את מטרת קיוממ. מ פר ימימ לאחר מכנ זרקתי אותמ לפח כי המ הרקיבו. גמ החצילים לא ויתרו לי, בשבוע לאחר מכנ המ נכנ ו לי ללב. שוב לקחתי אותמ, הנחתי אותמ על השיש. והפעמ התאמצתי עד ה ופ, התחלתי להכינ אותמ לטיגונ. וראו זה פלא, בכל חיתוכ הלב שלי התרוממ, והחציל כמו מטפל פ יכולוגי מקצו עי מעודד אותי - כנ, תחתכי עוד, תתחזקי. בפעולת המליחה ממש נשמ תי, נשימת רווחה שהרבה זמנ לא הגי עה, ושוב שמעתי את החציל )בראשי כמובנ. אני יודעת, חצילימ לא באמת מדברימ(: "יופי חמודה, כל הכבוד, את ממש מתקדמת!". ולב ופ, כשהמ היו מוכנימ, לקחתי בי מחציל טיפה חמ מדיי, אבל וואי וואי! איזה טעמ היה להמ, טעמ של מנת מלכימ מג דולי השפימ הבינלאומיימ. מרוב הת השבח לחציל בבוא היום אני אפתח חצילייה לריפוי טראומות. כל אחד צריך חציל, פתח קטן לצאת מהחושך, סולם או חבל לרדת מהעץ. לפעמים, במקום לברך על החציל בורא פרי האדמה, אני רוצה לברך הגומל רגשות צילמתי את כל התהליכ ושמתי ב טטו של הווצאפ. וכל מי שהכיר אותי מיד הבינ, ומיד שלח מילות חי זוק, הנה היא מתרוממת. משתקמת. עוד חזונ למועד, אבל בבוא היומ אני אפתח חציליה לריפוי טראומות. ויהיו בה כל וגי החצילימ שאתמ רק יכולימ להעלות בדמיונכמ. כל אחד צריכ חציל. כל אחד צריכ פתח קטנ לצאת מהחושכ, ולמ או חבל לרדת מהעצ. לפעמימ, במקומ לברכ על החציל בורא פרי האדמה אני רוצה לברכ הגומל לחייבימ טובות שגמלני כל טוב. ואליכמ קוראיי היקרימ בקשה. אל תשלחו לי לטי חצילימ למיניהמ, כי כל ה גולה מתחילה בהכנה. שלחו לי מת • כונימ במקומ. shutterstock איור: