שביעי

37 | 18.01.19 | י"ב בשבט תשע"ט | 339 גיליון שביעי איתמר מרילוס ס י פ ו ר מההפטרה צילום: אוסף פרטי ולרשטיין בנטיעות ביישוב שילה איש ימיני מסכת חייו של מנהיג • לבטים, ביקורת מבית ודבקות באידיאולוגיה ההתיישבות פנחס ולרשטיין לאור התמורות שחלו בציונות הדתית במקביל לפועלו רֶנ אישידה מגיע להלווייתה של אחותו, שנרצחה בדקירות כינ. אפ שהקפידו לשוחח בטלפונ, רנ מבינ שידע מעט מאוד על חייה. כדי לפענח את התעלומה, רנ מחליט להישאר בעיר מגוריה, שמ הוא נחשפ אל מ לול חייה. במהלכ המ ע רודפת אותו בחלומותיו ילדה שמנ ה לומר לו משהו. רנ מנ ה להבינ מי הילדה ומה היא רוצה לומר לו, וב בלנות רבה מתיר את בכ ה ודות. ציר ולרשטיין עפרה לקס עמ' 279 / ' הוצאת 'ידיעות ספרים כאלפיימ שנה חיכו חבלי ארצ ישראל לשובו של עמ ישראל, תשע-עשרה שנימ נו פות חיכו הרי יהודה ושומרונ. לאחר מלחמת ששת הימימ, וביתר עוז לאחר מלחמת יומ הכיפורימ, החלה תנועת התיישבות שביקשה להיאחז בהר ולהמשיכ את המעשה הציוני. פנח ולרשטיינ, ממחוללי ההתיישבות בחבל בנימינ ומראשי מועצת יש"ע למעלה משלו שימ שנה, נמנה עמ אדריכלי המהלכ. מ כת חייו של פנח מתארת במידה רבה את השינויימ שעברו על מדינת יש ראל מהקמתה ועד לימינו. הוא נפצע קשה במלחמת ששת הימימ, מלחמה שבזמנ אמת זכתה לתהילה מימינ ומשמאל. בהמשכ )וב דרכ מקרית( הוא הגיע לחבל בנימינ ונהפכ למנהיג. ה פר מתאר גמ את התלבטויותיו היומיומיות, את המנהיגות שהפגינ בשעות הקשות של טרור אכזרי ומשרטט את הק ווימ האידיאולוגיימ שהנחו אותו, בינ היתר בהתוויית הכלל 'רק לא מלחמת אחימ' בימי המאבק ב'התנתקות' מגוש קטיפ. ציר וולרשטיינ הוא במקור גמ שמו של ציר תנועה בינ בית אל לגוש ישוביי דו לב-טלמונימ שוולרשטיינ דחפ להקמתו. אפשר לומר שהציר הקרוי על שמו מ מל את האיש ופועלו. הוא אומנמ מעולמ לא נחבא אל הכלימ, אבל את עיקר מרצו הש קיע בעבודה אפרורית ויומיומית של בנייה בהתנחלויות, צירי תנועה, מבני ציבור ועוד. במידה רבה הוא ממייצגי גישת 'עוד דונמ ועוד עז' של יהודה ושומרונ. בשנימ שחלפו מאות אלפי מתיישבימ מילאו את יו"ש )ובכלל זה אזור בנימינ(. נראה שכיומ הגישה הזו שמתוארת בצורה טובה ב פר, הוחלפה בגישה שמבקשת להכשיר את יו"ש ברמה המשפטית, המדינית והבינ"ל )ובינ תיימ לא ממש בהצלחה(. השינוי הרעיוני הזה התחולל בתקופת ההתנתקות, והחלק הזה הוא בעיניי גמ המ עניינ ב פר. תיאור האירועימ המ רגע מכוננ בהי טוריה הציונית-דתית וכדאי לקרוא אותו. אמ את ההתנתקות פתח ולרשטיינ כמנהיג מוערכ ואפילו נערצ, הוא מ יימ אותה כמי שהורחק ממוקדי הכוח. אמ בגי רוש מגוש קטיפ ואירועי כפר מימונ הוא לקח חלק מרכזי בהתנגדות, הרי שלגירוש בשא-נור שבשומרונ הוא הופתע כשקיבל הזמנה לנכוח במקומ. ב פר מתואר החשש של בנו של וולרשטיינ מככ שיעשו באביו לינצ'. ככ מי שהיה המנהיג הבלתי מעורער, "זכה" לגידופימ והשמצות על ידי מעטימ, ולכתפ קרה מצד קבוצה גדולה יותר. למרות התיאור הקודר שהצגתי בפ קה הקודמת, אינ פק שמפעל החיימ של וולרשטיינ הצליח. למרות שינויי הגישה הציונית-דתית היומ המבקשת לחולל שי נוי ביח של המדינה להתנחלויות, אינ פק שעדיינ לדמוגרפיה ולאחיזה בקרקע יש משקל משמעותי שיקשה מאוד על כל ראש- ממשלה שיבקש לעקור תושבימ מהקרקע. במידה רבה, גמ הכישלונ בגוש-קטיפ וצפונ השומרונ קשור גמ הוא באוכלו ייה הדלילה יח ית שבאזורימ אלה. וולרשטיינ )ו לי חה על הה פד( מעורר גמ געגוע למנהיגימ שהתרכזו בעשייה ולא ראו באימוצ עמדות • ימניות אופנה שכדאי להתקשט בה. ˜Ž‰ƒŒƒ ‚—…‚–ƒ‚Œ —… ˜ƒ‡ƒŽ… ‹‡–’‚ קלרי ה גונאוונ ציפורי גשמ / תרגומ מאנגלית : אורה דנקנר עמ' 344 / ' הוצאת ' נדיק-תמיר