שביעי

י ע ל שב ח 01.02.19 | כ"ו בשבט תשע"ט | 341 גיליון שביעי | 10 פשוט ונחמד למראה, היה היה איש שנהג לה תובב עמ מריצה. חייכנ היה ומ ביר פנימ. לתוכ מריצתו א פ גרו טאות משונות אותנ מצא בצדי הדרכימ, בדרכו לעבודתו במפעל לייצור כלי זהב ובחזרה ממנו. את הגרוטאות מיינ בקפי דה, ניקה אותנ והבריק את מראנ, ומידי יומ הניח אותנ בעדינות במריצות שונות. היו לו המונ מריצות - כאלה מברזל, אחרות מאבנ וחלק קטנ מהנ מזהב. בכל בוקר, היה רותמ עליו מריצה מבינ מריצותיו השונות, הולכ לדרכו ומתפאר בקול בגרוטאות שא פ. "איזה עשיר אני" ככ נהג לומר, "איכ מצאתי כל ככ הרבה אוצרות!". הגרוטאות אותנ א פ, לא היו יותר מחתיכות פח ריקות או שברי זכוכית ח רי טעמ. אכ הוא ראה בהנ יותר מככ, הוא ראה בכל אחת מהנ עולמ ומלואו. נדיב היה וחילק את גרוטאותיו לכל מבקש. "מה שלומכ ידידי?" היה אומר לעוברי אורח מזדמנימ, "האמ הכרת כבר את הגרוטאה שלי הזו? ואת זו?". הוא נהג ל פר לאותמ עוברי אורח מהיכנ א פ כל גרוטאה וגרוטאה, דאג להציג אותנ מכל כיוונ, ממש כאילו העמיד אוצר גדול למכירה. ועוברי האורח אליהמ פנה, לא הכירו את איש המריצות. אכ חיוכו הכובש, זיו פניו הקורנ וקולו הנעימ, שכנעו אותמ להעיפ מבט במריצה המזדמנת, לחייכ ולהנהנ במבוכה ולהמשיכ בדרכמ. והאיש, מעולמ לא טרח להתייח למ בטיהמ המתפלאימ של עוברי האורח. הגרוטאות שלו היו כה יקרות לליבו עד שהקדיש לכל אחת מהנ תשומת לב מיוחדת, בדיוק אותה היא צריכה, מבלי להתחשב מה ערכה בעיני אחרימ. "יומ אחד", ככ נהג לומר האיש בעת שטיפח את גרוטאותיו, "עוד יגלו את ערככמ הרב. אני יודע זאת. עוד יראו כולמ איזה אוצר אני מחזיק בידיי". כהרגלו, קמ איש המ בוקר אחד, ריצות, לבש בגדיו, נעל נעליו, חבש כובעו והתכוננ לצאת לדרכו. הוא פתח את דלת חדרו ולעיניו נגלה מחזה מרהיב. כל הגרוטאות אותנ א פ הפכו בנ לילה לגבישי זהב מנצנצימ. המ שמרו על צורתמ המקורית אכ מראמ היה בוהק ומאיר, גרוטאות מזהב. האיש לא הבינ. הוא לא האמינ בני ימ שכאלה, גמ לא באגדות פלאימ. אמ כנ, תהה, כיצד יתכנ שהגרוטאות הפכו לכה מאירות? כיוונ שהיה איש פשוט ותמימ, המשיכ בהכנותיו לצאת לעבודתו. הוא העמי מריצה גדולה בגרוטאות הזהב שלו ויצא לדרכו. כל מי שפגש בדרכ עצר אותו להתפעל, להתמקח, לצלמ ולמשש את הגרוטאות. איש המריצות שלנו, שהיה נדיב מאוד, שמח כל ככ להציג את גרו טאותיו וחילק מהנ לכל מי שביקש והזדקק. ובלבד, שהלוקח יתנ לו, לאיש המריצות, להגיע מידי פעמ לנקות ול טפח את גביש הזהב. כשהגיע לביתו עמ גרוטאות חדשות איש המריצות הסמרטוט, שאיתו ניקה והבריק את הגרוטאות, היה עשוי מחלקיקי זהב שדבקו באוצרותיו הרבים. או אז הבין איש המריצות: כל דבר יכול להפוך לגביש זהב אותנ א פ הוא החל להבריק ולטפח גמ אותנ, ולפתע הבינ את מה שקרה. ה מרטוט איתו ניקה והבריק את הג רוטאות, היה עשוי מחלקיקי זהב שדב קו באוצרותיו הרבימ. או אז הבינ איש המריצות: כל דבר יכול להפוכ לגביש זהב, צריכ פשוט לדעת לטפל בו כפי שמטפלימ בזהב טהור. לכל סיפור זה מוגש כמשל אותמ אנשי המריצות שרותמימ לתוכנ נשמות אבודות, מאמינימ בהנ, מעו דדימ ומחזקימ אותנ, משרימ בהנ ביטחונ ואהבה עצמית גדולה עד כדי ככ שהנ הופכות לגבישי זהב של ממש. המ נמצאימ שמ, וכאנ, ובכל מקומ בו זקוקימ להמ. ואמ עוד לא פגשת אחד, כנראה שזה • בגלל שאתה אחד כזה. shutterstock איור: