שביעי

01.02.19 | כ"ו בשבט תשע"ט | 341 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר לפעמים אני מעכבת בכוונה את החזרה שלי הביתה, ממש כמו ה י פורימ על הגברימ שיושבימ ברכב מחוצ לבית. לפעמימ גמ כשאני בבית אני מייחלת למצוא לאנ לברוח לכמה שעות. זה נשמע נורא וגמ ככה זה מרגיש, וזה לא בגלל הילדימ או הבעל או הרצונ לה תאוורר. זה בגלל שכשאני בבית אני לא מפ יקה לעבוד, לזוז ולפעול. זה מרגיש ממש כמו ציווי מהתורה - לא תישאי את ישבנכ על ה פה. מאיפה הדיבר הזה? מהתורה? מדרבננ? או מאיגוד העוזרות? כי לי אפ אחד לא משלמ ימי חופש, פנ יה או פיצויימ, ואני מוצאת את עצמי .24/7 עובדת בבית עכשיו תגידו שאני מזייפת כי כשא ני ישנה אני לא עובדת. חחח… הצחקתמ אותי... ומה עמ הקימות באמצע הלילה להחליפ מצעימ קומפלט, שמיכה ואת כל הפיג'מה של ילד דביק ומ ריח שהרטיב בלילה? )יש כאלו שגמ מקלחות. אני יוד עת, זו הגזמה אכזרית - לאמ ולילד(. ומי יכול לחזור לישונ אחרי יקיצה שכזאת? אז מנצלימ את הזמנ לקפל עוד קצת כבי ה - כי מה, נשב ונקרא פר? נבזבז ככ את הזמנ השקט הזה של הלילה? ועכשיו ברצינות, מי אמר שזה שאנחנו בבית, אומר בהכרח שזה דורש מאיתנו להיות תמיד יעילות? למה אני מוצאת את עצמי ופ ופ יושבת רק כשברחתי לשכנה )יושבת ובוהה בה מתרוצצת כמו עכבר בכלוב(. יש רגעימ שה יזיפיות הזאת של ל דר ולנקות - מ דרת פינה אחת בש ביל לראות את הפינה מולה מתבלגנת מול עיניי - ממש שוברת אותי. אולי זה נגזרת משנות העבדות במצרימ, שהיינו בונימ ביומ רק כדי לחזות במצרימ הור ימ הכל, ובבוקר היינו צריכימ להת חיל מהתחלה, ללא ה יפוק בלראות את התוצר שלכ מתגבש לכדי יצירה שלמה. לפעמימ מרוב מונוטוניות ות כול אני מתעצבנת על בעלי. איכ הוא מרשה לעצמו מדי פעמ לשבת? במיוחד בה כנות לשבת כשיש כל ככ הרבה עבו דה, ואני לא מפ יקה מצאת החמה עד צאת הנשמה? והוא עוד מעז להעיר לי "תשבי קצת, תרגעי", בחוצפתו הרבה. יופי לו, הוא לא זה שחייב להביא את הכל לאיפו לפני שבת, לא זה שאח ראי שהכל יהיה טיפ טופ. ואז מתחילימ החשבונות, "אני גמ עובדת, גמ אחראית על הבית, ועל בלה בלה". אני מתחילה לרתוח מבפנימ עד שכמעט ואינ יכוי להיכנ לשבת בלי תקלימ. מי בנה את מעגל הקסמים ולמה? האמ יכול להיות שב יפור הזה? הזה אני גמ פרעה וגמ בני ישראל? אולי יש יטואציה בה אני יכולה להיות גמ משה - ולגאול את עצמי ממצרימ ופשוט לשבת. כנ, לשבת. אפילו שזה כבר שבע בערב וצריכ עוד מקלחות וארוחת ערב. דווקא בזמנ הזה לשבת ולא למהר, להילחצ, להיות במתח, ולדמיינ את ופ היומ שכבר אוכל לנוח עמ הקפה. האמ יש יכוי לשבת בא מצע ה לונ המבולגנ עמ נ ועוגיות ופשוט ליהנות? או אפילו ללכת למיטה לקרוא נופשת בבית? אולי יש סיטואציה שבה אני יכולה פשוט לשבת. כן, לשבת. אפילו שזה כבר שבע בערב וצריך עוד מקלחות וארוחת ערב. האם יש סיכוי לשבת באמצע הסלון המבולגן עם נס ועוגיות ופשוט ליהנות? פר ושהילדימ י תדרו בעצממ? יאכלו קורנפלק וילכו לישונ בלי מקלחת )ר"ל(? אולי במקומ לכעו על בעלי אני פשוט צריכה לאמצ את ההתנהגות שלו? הרי גמ אני בת של מלכ, אז למה אני מתנהגת כמו שפחה? ואז באימ הקולות "אז מי יעשה את הכל?", ועולה בי הפ וק "ה' ילחמ לכמ ואתמ תחרישונ". שבי בשקט ותני לדברימ להתנהל, נכונ שיש לזה מחיר, לא הכל ית נהל בדיוק כמו שאת רוצה, אבל יש פעמימ שבהמ זה ממש שווה לצאת ממצרימ, גמ אמ היציאה היא חפוזה, הכבי ה לא נתלתה והרצפה מלאה בפירורי קורנפלק . לצורכ העניינ תמיד יש את מחר, או את הרגע הזה, שאחרי שקיבלת את האוויר שהיית צריכה את קמה בשמחה וביתר שאת ומשתלטת על הבית בלי למצמצ. אני החלטתי לקחת לעצמי חופשות מחלה לפני שאהיה חולה, ולה תלבט • בלי רגשות אשמה. ואת? shutterstock איור: sharonroter@gmail.com לת גובות: ………