שביעי

08.02.19 | ג' באדר א' תשע"ט | 342 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר 'בוא נברח מחיי במסגרת המבצע לעולמות של אחרימ', קראתי פר על אישה שנמחק לה הזיכרונ והיא איב דה את עשר השנימ האחרונות בחייה. במקומ להיות בת ארבעימ עמ שלושה ילדימ, היא מתעוררת לתחושה שהיא בת שלושימ. היא חוזרת לחייה הנוכחיימ היישר אל תהליכ גירושימ מכוער עמ בעלה, וחיי אימהות עמו ימ. היא הרבה פחות עייפה ומתו כלת, ללא האכזבות והת כולימ מבעלה וילדיה. ה פר הזה בא לי בדיוק בזמנ. מכירימ את זה שאתמ קונימ דייהט ו, ופתאומ לכולמ על הכביש יש גמ? ככה קרה לי גמ השבוע: ראיתי פר ומות שיש הופעות של ברי חרופ - עשרימ שנה לאלבומ 'נגי עות'. מיד כתבתי לנוגעימ בדבר וביקשתי להגיע. היה לי ברור שאני רוצה להיות שמ, אמ לא על הבמה לפחות בקהל. כשהאלבומ הזה נוצר כבר עבדתי עמ ברי כמה שנימ. הייתי נוכחת מהרגע הראשונ באולפנ עד אחרונת ההופעות, ולקחתי גמ חלק פעיל ביצירה. מבחינתי זאת הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחיימ שלי. הייתי צעירה מאוד והאנ שימ שעבדתי איתמ לימדו אותי כל מה שאני יודעת על מו יקה, אבל לא רק. המ לימדו אותי להכינ קפה שחור ולנהוג על רכב. המ חתמו לי ערבויות לדירות ואפ עודדו אותי לצאת לדרכ מו יקלית עצמאית ונתנו לי כל מה שהייתי צריכה, לרבות כ פ. מהלכ חיי הוביל אותי ככ שהמשכ תי ומעולמ לא ה תובבתי לאחור. אבל, עשרימ שנה אחרי, פתאומ התעורר בי החשק לקפוצ אל מנהרת הזמנ ולחזור אחורה. מ תבר שהיתה יבה טובה למה לא ל ובב את הראש, זה ממש לא מגניב להפוכ לנציב מלח. היה מרגש אבל המפגש עם העבר גמ הציפ הרבה רגשות לרבות ת כול. פתאומ הרגשתי שוויתרתי על כל ככ הרבה. ברור לי שבכל דבר יש רווח והפ ד, ואני הרווחתי הרבה יותר משהפ ד תי. אבל עייפות החומר של גיל ארבעימ, פלו המשבר הזה שמאיימ עלי כל הזמנ: מי את? את אמא? את רעיה? ומה עוד? מה מקומכ בעולמ? גרמו לי להרגיש חזק את צער השכינה, שהיא בגלות, כואבת את הריחוק שלה. כמובנ שכל חומר שפניתי לקרוא ע ק בדיוק באותו נושא שהטריד אותי, כמו בליקוטי הלכות של רבי נתנ, "על ידי המחלוקת שיש בעולמ, על ידי זה נע נשינ מפור מימ קודמ זמנמ". מה הקטע הזה שיש לי עמ הפר ומ? למה זה שוב ושוב חוזר ומכאיב? אולי זהו עונש על ככ שלא הייתי בשלה? ומתי יגיע זמני לממש את שליחותי בעולמ? לרגע ייחלתי להיות כמו אותה אישה ב פר, מלאת תקווה וחלומות, מלאת כוחות ושמחה, קצת ח רת ביטחונ, קצת לא יודעת והרבה פחות יושבת על נקו דות. ייחלתי להרגיש מה שהרגשתי לפני עשר שנימ, אבל כאנ ועכשיו. רבינו גמ אומר לא פעמ ש"אינ טוב להיות זקנ... מנהרת הזמן העבודה עם ברי סחרוף הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחיי. הייתי צעירה והאנשים שעבדתי איתם לימדו אותי להכין קפה שחור ולנהוג על רכב, חתמו לי ערבויות לדירות ועודדו אותי לצאת לדרך מוסיקלית עצמאית כי צריכ רק להתחדש בכל יומ להתחיל בכל עת מחדש". מאינ כמו שכחה זה דבר מופלא תו. היא מאפשרת לנו להישאר רעננימ ולא מקובעימ. לא לזכור שהילד הזה הוא בעל ידיימ שמאליות, וכל פעמ שהוא מרימ משהו להזהיר אותו כל ככ הרבה פעמימ עד שכבר אינ לא ברירה אלא להפיל מרוב חרדה. או לשכוח שהבעל הבטיח כבר אלפ פעמ להחליפ דיו במדפ ת ולא קיימ. בלי החשבונות והרגשות ש וחבימ שנימ. לא לקומ בבוקר עייפימ רק מהמחשבה על השגרה או של השבוע העמו שלפניי. שו קלת לדפוק לעצמי את הראש בקיר כל ערב ולקומ למחרת טאבולה רא ה. ברור לי שזה ימנע ממני הרבה צער, ואינ לי פק שהילדימ ובעלי ירוויחו אישה שמחה יותר, • גמ אמ קצת טיפשה. אז מה? sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… צילום: יעל מרגלית צילום: רונן ללנה