שביעי

י ע ל שב ח 08.02.19 | ג' אדר א' תשע"ט | 342 גיליון שביעי | 12 ליצור שלושה יסודות נחוצים אנושי, ובעצמ גמ ליונק - כדי להת קיימ, כדי לשרוד: מזונ, אויר ושייכות. לגבי מזונ ואוויר זה די ברור. כולנו מכירימ את תחושת הרעב ותחושת המ חנק שמאותתות לנו על מצוקה ומניעות אותנו לאכול, לשתות ולצאת לנשומ אוויר צח. זו מציאות יומיומית ואפילו רגעית, שבלעדיה אינ לנו יכולת קיומ. ויש גמ את הצורכ הקיומי הזה בשייכות. באהבה. זהו בהחלט צורכ הישרדותי ממש כמו מזונ ומימ. ובלי שייכות לאדמ אחר או לקבוצה כלשהי, אינ אפשרות לחיות לאורכ זמנ. בדומה למזונ, גמ השייכות היא על פי תחומי עניינ והעדפות. אמ אני רעבה אני אוכל מה שיש כדי להשביע את רעבו ני, אבל אמ יהיו לפניי מ פר אפשרויות אבחר במזונ המועדפ עליי. כמובנ, לא אשאיר את עצמי ללא מזונ אמ לא אמצא חציל שאהבה נפשי, ולב ופ במצבי קי צונ רחוקימ מת ריט מציאותי, אתפשר, גמ על פתיתימ לעו ימ של בניהו שלי או שאריות קורנפלק עמ חלב מהבו קר שכבר התנפחו ואיבדו צלמ. העיקר שאוכל לחיות. לאורכ ההי טוריה ידועימ יפו רימ על אנשימ שאכלו חרקימ ומזו נות הזויימ ושתו מי גשמ, בכדי לש רוד במציאויות בלתי אפשריות. עניינ השייכות לא שונה מזה בכלל. על מנת להרגיש חלק, אני מוצאת את עצמי פעמימ רבות מנ ה להתחבר לאנשימ ולקבוצות שונות, להכיר ולהתעניינ בנושאימ שונימ כדי להשתייכ. גמ כאנ, אחפש תחילה תמיד אנשימ וקבוצות שיש לי איתמ תחומי עניינ משותפימ, וגמ במקרה זה, אמ לא אמצא - קרוב לוודאי שא כימ לעשות דברימ רבימ שונימ ומשונימ, על מנת להשתייכ אפילו לקבוצת אופנועני הרלי דויד ונ או פרשני פוליטיקה של ארצות המע רב, אמ זה הזנ היחיד שאליו נותר לי לפנות כדי לא להיות לבד. לכמ על עכשיו, למה אני חופרת שייכות פתאומ? כי לאחרונה התוודעתי לכל מיני טרנדימ, גמ ברשת וגמ בחיימ הפרטיימ שלי, כל מיני אתגרימ ש חפו אותי ועוד רבימ שכמותי, למשל לחשופ פרטימ פחות ידועימ על עצמי או לפ ר מ תמונה שלי מלפני ה פירה כאשת מערות לעומת תמונה שלי מהיומ, וזה גרמ לי לתהות לגבי האופי הנ חפ שלי והלחצ החברתי שאני נוטה להפוכ לש לולית לידו. מצד שני צצה בי המחשבה שזה לא יכול להיות, כי אני טיפו עמ עמוד שדרה ובדרכ כלל לא מאבדת את זה בעבור עדר ברברימ שממציאימ כל מיני שיגעונות שכולמ משתפימ. אז מה קרה לי? מה קרה לנו? מה שקרה לנו הוא שנהיינו, ובעצמ תמיד היינו - בני אדמ, יונקימ השייכימ ללהקה או לעדר. רצוננו להיות חלק מהעדר, אמ זה בתרומה ערכית, כל כלית או משמעותית בצורה אחרת. אינ בזה שומ רע, זה פשוט וטבעי לרצות ללכת עם העדר אני טיפוס עם עמוד שדרה ובדרך כלל לא מאבדת את זה בעבור עדר ברברים שממציאים כל מיני שיגעונות שכולם משתפים. אז מה קרה לי? מה קרה לנו? להשתייכ. אמ זה אומר להרגיש צורכ להיות חלק ממגזר כלשהו, ממפלגה מ וימת, מקהילה או חברה. אפילו אמ זה דורש מעט שינויימ, שיתופימ, חשיפות כאלה ואחרות. אני לא חוש בת שזה שלילי, עד גבול מ וימ כמובנ, ומעבר לגבול המו רי כל אחד צריכ להגדיר את הגבול שלו. שלי זה הגבול ההלכתי והמשפחה שלי. אני לא אמכור את בני משפחתי או את העולמ התורני שלי תמורת שייכות. מ יבה פשוטה, כי אני שייכת כבר להמ. לפני הכל. אז למ קנה ול יכומ - לא השתגענו. כאוכלו יה אנושית כל רצוננו הוא חומ ואהבה, באופנ אלמנטרי הישרדותי. טר נדימ ותופעות כאלה ואחרות תמיד היו וכנראה תמיד יהיו. וכל עוד המ שומרימ עלינו מאוחדימ מבלי לפגוע במרקמ חיינו או חייהמ של אחרימ, מבחינתי המ • מבורכימ. shutterstock איור: