שביעי

י ע ל שב ח אתה בטוח כשהסערה מתחילה שהכל נחרב, כלומ לא נשאר אותו הדבר ב ביבתכ אבל במקומות אחרימ כנראה ששומ דבר לא השתנה. למשל כשהייתה לפני מ פר שנימ ערה רצינית בתל אביב, עד כדי ככ שהטיילת התפרקה בגללה, זה בהחלט היה מבהיל אבל אצלי בחצר הכל נשאר עומד כפי שהיה. קשה לאמוד נזקימ לטווח הארוכ וב דרכ כלל זה לא מתכתב עמ המציאות. כשה ערה שוככת, זה הזמנ בו ניתנ לראות מה אמדנ הנזקימ וההשפעה. לפ עמימ מתגלה שאותה ערה שנראתה כל ככ ביבנו, הדהדה והגיעה גמ למקומות רחוקימ ולא צפויימ. ה ופה המ כך גם במקרה שלי. טלטלת הזו גרמה זעזוע עמוק אצלנו בבית, ב ביבה הקרובה, והמעט רחו קה יותר. כולנו חווינו וחווימ תקופה שהחלה בזעזוע ותחושת הר מוחלט, והיומ בחידוש הכוחות, בשיקומ ול מידה מחדש. ועד עכשיו חשבתי שזהו, שהפגיעה הקשה הזו נעצרה אצלנו ולא הרחיקה מדי. ובכנ מ תבר שלא. מ תבר שה ו פה הזו, בפר פקטיבה של שנה, עדיינ מכה גלימ ב ביבה היותר רחוקה שלי. לפני כמה זמנ, הזמינו אותי ל פר את יפורנו, בקהילה קטנה בפתח תקווה. אנשימ טובימ, נחמדימ ואדיבימ מאוד, אבל אינ להמ שומ קשר אליי או לר זיאל, או למי מבני משפתחינו הקרובה. המ הרגישו את ההדפ, הרגישו שהמכה שלנו היא המכה גמ שלהמ. איכ אני יודעת? פשוט מאוד, כשהגעתי חיכה לי אולמ גדול ומלא באנשימ, כבוד ראש העיר בעצמו הגיע והזמינו אליו גמ את ראש המועצה שלנו. היה כיבוד עשיר, זמר אורח והכל הכל לכבודו של רזיאל בעלי. בקהילה זו, ככ הו בר לי, מקדישימ פעמימ רבות ערבי לימוד או תרבות לזכרמ של יהודימ שכבר לא איתנו. למה להמ? תהיתי לי. למה להמ לערוכ אירוע כל ככ גדול בשביל אדמ שהמ לא מכירימ? למה שאנשימ ישקיעו מזמנמ, כ פמ ורגעי הפנאי שלהמ, לאדמ שאינ להמ קשר אליו? מה להמ ולי? ולו? את התשובה לזה אני מנחשת, כי אינ לי באמת מושג איכ לענות על זה. אני פשוט לומדת להבינ שאני, אנחנו, פי ה בהי טוריה של העמ כולו. שה י פור של בעלי ושלי, שה יפור של כל משפחתי, הוא בעצמ יפור הרבה פחות צר ומצומצמ מאיכ שחשבתי שהוא. לא פעמ דיברתי וכתבתי על אותמ ח דימ שמקיפימ אותי. על אותו הירקנ עלומ השמ שדואג להביא לי ירקות מדי שבוע, על אותו תושב בני ברק הדואג לשלוח לי חלב וחלות מדי ערב שבת. לא פעמ הרגשתי צורכ לומר תודה לכל אותמ תומכימ מרחוק ומקרוב, אבל היומ התודה שלי בעיקר מכוונת למעלה, למי שאמר והיה העולמ, ששמ בחלקי את הזכות להיות חלק מהעמ הזה אפקט הפרפר כשהגעתי חיכה לי אולם גדול ומלא באנשים, כבוד ראש העיר בעצמו הגיע. למה להם לערוך אירוע כל כך גדול בשביל אדם שהם לא מכירים? מה להם ולי? את התשובה לזה אני מנחשת שמרגיש וחש כל איבר ואיבר בו. זה אינו מובנ מאליו, וגמ על ככ צריכ לומר תודה. על היכולת והזכות לא להתרגל לאותה תחושת תמיכה והזדהות שחוצה ערימ ומגדרימ. במ כת וכה: "מה כתוב בגמרא תמר זה אינ לו אלא לב אחד, אפ יש ראל אינ להמ אלא לב אחד לאביהמ שבשמימ". חז"ל שואלימ על פרי התמר, כיצד ניתנ להשוותו לעמ יש ראל? ומגיעימ למ קנה שליבו )הגרעינ שלו( ייחודי בככ שהוא אחד. וככ עמ ישראל, שלב אחד להמ ומכוונ לאביהמ שבשמיימ. מאחלת לנו שנזכה תמיד לכוונ את אותו הלב למקומ אחד, בינ בטוב ובינ • ברע, אבל בעיקר שיהיה בטוב. shutterstock צילום: 15.02.19 | י' באדר א' תשע"ט | 343 גיליון שביעי | 10