שביעי

שר ו ן ר ו ט ר מכירים את זה שהילדים אוכלימ לכמ את הראש? )ואולי הפ נייה צריכה להיות רק בלשונ נקבה, יש לי תחושה שלגברימ המ עושימ פחות בלאגנ(. מכירות את זה שהמ בוכימ בתורות? או כולמ ביחד? לפעמימ גמ בלי יבה? כולמ מפנימ את פניהמ המוכמרות לכיוונכ בתחינה נ תרת, כשמתחת לפני הבכי המ בעצמ אומרימ, "אנא ממכ הקלי עליי את מועקתי". בגדול אני ממש שמחה לנחמ את יל דיי, הרי זאת הפריבלגיה הבלעדית של מהותי כאמא. אבל יש פעמימ )בעיקר כשאני רעבה/עייפה/מקבלת טלפונ נזעמ מהבנק( שאינ לי יכולת לתת את החיבוק הזה. מכירות את זה שמעבירימ לכמ בוואט אפ הודעת שרשרת של איזו אמא שהגיעה לתובנה מרחיקת לכת ,שאמ נשימ לילדימ שלנו כל בוקר פתק מחזק בשקית של ה נדוויצ' ונעיר אותמ בבוקר עמ מו יקה שמחה, אז הילדימ שלנו יהיו מוצלחימ יותר ובעיקר אנחנו נחשב אמהות מוצלחות יותר? מכירות את ה טנדאפ של רויטל ויטלזונ על האמא המשקיענית? )"אני בוועד של כיתה ג', אפילו שאינ לי ילד שמ"(, אז גמ אני החלטתי שאני 'שונאת אותה' - לא את רויטל חלילה, ולא את האמהות המשקיעניות, אלא אני שונאת את ההרגשה שנוצרת אצלי שאני אמא גרועה כי אני תמיד יכולה לעשות יותר למענ הילדימ שלי. ראיתי דרה על לפני כמה ימים קי ר מונגולי מלפני מאתיימ שנה וממש קיבלתי ממנו השראה. למדתי ממנו מה זה אומר להיות מלכ, להיות שליט עליונ מעל כולמ. במ גרת תפקידו הוא נושא על עצמו אחריות עצומה ומקבל החל טות הרות גורל, הוא יכול להחליט על חייו של אדמ, על עונשו ועל חנינתו. כל זה לפי ראות עיניו האב ולוטית, ללא צורכ בה ברימ או הצטדקויות. לפעמימ הוא טוב לב, נדיב ועדינ, לפעמימ הוא לוחמ שמנהיג אחריו את כל הצבא שלו, ולפעמימ הוא רשע ואכזר. פתאומ חשבתי לעצמי שגמ אני מלכה עמ ממלכה, ושראוי שאתנהג בהתאמ. במקומ להרגיש רוב הזמנ כמו שפחה שחייבת למישהו משהו, התחלתי לע שות מה שבא לי. לטענות ולתלונות כמו 'אמא, אבל הבטחת', אני עונה 'אז הבטחתי, אז מה? זכותי לשנות את דעתי'. לבכיות שגורמות לי כאבי ראש אני שו לחת לצינוק המבודד )קרי 'תלכ לחדר ותבכה שמ כמה שאתה רוצה. זה מפריע לנו באוזנ ההי טריה שלכ'(. ולפעמ הע שירית ששואלימ אותי 'אבל למה א ור אמא, למה?', אני עונה 'כי בא לי. כי ככה החלטתי. אני לא חייבת לה ביר'. שמתי לב שהרבה יותר נוח לי לשימ גבולות, ושאני מרגישה ביטחונ גמור כשהקול הקטנ שבראש שלי לא לוחש לי 'אבל את תעשי להמ טראומות, את תשרטי אותמ לנצח'. אלא במקומ זה הוד רוממותי אני מלכה עם ממלכה, וראוי שאתנהג בהתאם. התחלתי לעשות מה שבא לי. לפעם העשירית ששואלים אותי 'אבל למה אסור, אמא?', אני עונה 'כי בא לי. כי ככה החלטתי'. שמתי לב שהרבה יותר נוח לי לשים גבולות הוא צועק 'את המלכה הבלעדית. ברי רת המחדל שלכ היא רחמימ גמורימ, אז אינ בעיה מדי פעמ גמ להתאכזר. את לא חייבת כלומ לאפ אחד פה'. לפעמים אני קצת מתיילדת ומוציאה לשונ. רק להמ מותר לשגע אותי? רק להמ מותר להציק ולנדנד? פתאומ נזכרתי שאני המצאתי את הנוד ניקיות לפני שבכלל הגיתי את המחשבה שיהיו לי ילדימ. אני רק צריכה להתחבר למקומ הזה שוב, פעמ הילדה המעצבנת ופעמ הוד רוממותה המלכה, וככה הכל נהיה הרבה יותר פשוט וקל. בלי חרטות, בלי ה ברימ. הכל מותר לי ואני קובעת ומשנה את החוקימ - ככה כולמ מרוויחימ, הבנתמ נתיניי • האהובימ? shutterstock איור: sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… 15.02.19 | י' באדר א' תשע"ט | 343 גיליון שביעי | 8