שביעי

15.03.19 | ח' באדר ב' תשע"ט | 347 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר "אמא, השנה אני צריכה להכין משלוחי מנות לחברות", הודיעה לי 15 נמרצות בכורתי. "למה חמש עשרה???", דמיינתי את כמות הממתקימ, הממונ האבוד והבלגנ. "כי שנה שעברה יצא מצב שלא היו מ פיק להחזיר לכל מי שהביאה לי", היא טענה טיעונ מנצח. משלוחימ?", שאל 15 "גמ את צריכה תי את הבאה אחריה. "לא אמא, אני צרי כה רק עשרה", היא ני תה להרגיע כש ראתה את מפל ההי טריה עולה, "אבל אני צריכה ממתקימ שווימ לגמד והענק". "גמ אני. המורה אמרה ממש להשקיע", קפצה הגדולה, "ואני צריכה להביא לגמד שלי שלוש פעמימ עד שבוע הבא". "גמ אני צריכ חמישה", קפצ הקטנ לפינלה. מה נהיה עמ המשלוחי מנות? איכ הגע תי למצב שאני מרגישה מאויימת מהמצווה הזאת, כמעט כמו מנקיונות פ ח? הרי חלק מזה שפורימ הוא חג כיפי נעוצ בקלילות שלו. אינ בו שבתונ, ומעיקר הדינ המצוות שלו הנ ממש פשוטות: אכלתי קצת לחמ, שמעתי מגילה, נתתי במבה וקולה לשכנ ולשכנה - ויצאתי ידי חובה. אז בבקשה ת בירו לי, איכ מהמינימומ הזה הגע נו למצב שכבר חודש אני מחפשת בגוגל רעיונות למשלוחי מנות מקוריימ, מנ ה לחשב את מועדי ההכנה מראש בשביל שבבוקר פורימ לא אצטרכ להתע ק עמ הכנות משלוחימ, ואיכ למענ ה' עושימ מ פיק משלוחימ כדי שלא יח ר אבל גמ שלא ישאר לי בבית? פורימ לפני שחזרתי בתשובה לא היווה איומ. ליתר דיוק הוא לא ממש נ פר, ונחשב החג של הילדימ. כמובנ שלא הקפדתי על שמיעת מגילה, משלוח מנות ו עודה. אפילו לא יצאנו למ יבות בעיר, כי הנ נחשבו עמו ות מדי במבלימ מתלהבימ ולא תל אביביימ בעליל. רק שנימ רבות אחר ככ, כשזכיתי לגור בקהילה דתית, הבנתי שלפני זה ממש לא הבנתי. אני נתתי במבה ובי לי, וקיבלתי חזרה ארוחות בוקר מושקעות עמ אנ טיפ טי, ממרחימ תוצרת בית ולחמניות טריות שרק יצאו מהתנור הביתי. אחרת הביאה שקשוקה, השלישית צלחת זכוכית יפיפיה עמ חומו ביתי ופיתות מכו מינ, הרביעית שלחה מאפימ בשריימ, קובות, תבשילימ, ריבות - ומה לא? הייתי בשוק, בהלם, המומה. בשנימ הבאות התאמתי את עצמי ל ט נדרט וחילקתי בעצמי משלוחימ שווימ לא פחות - מלאווח עמ ר ק וביצה, עוגות ועוגיות מעשה ידיי ושלל מאפימ. השנה, כשהתחיל השיח עמ הילדימ על הכמויות הבלתי הגיוניות של משלוחי המנות, הב נתי שאולי הגזמנו. הרי המצווה היא לתת שתי מנות לשני אנשימ, ועדיפ לתת לאלו הנזקקימ. זה נחמד להעביר מאחד לשני, זה מפרגנ ומשמח, מאחד ומקרב - א ב ל, כמו בכל דבר גמ בזה דרושה מידה. למה זה הזכיר לי פתאומ את פ ח? כי גמ שמ יש את עיקר הדינ, ויש את האוב יות ואת החרדות שאנחנו מלבישות על המצווה. מצד אחד אפשר לומר שאנחנו מהדרות, ומהצד השני אפשר לקרוא לילד בשמו, קרי 'גאווה'. כנ בנות, הרבה פע מנות במידות מה נהיה עם המשלוחי מנות? איך הגעתי למצב שאני מרגישה מאויימת מהמצווה הזאת, כמעט כמו מנקיונות פסח? ההגזמה הזאת במשלוחי המנות מתחילה מרצון טוב, ובלי לשים לב הופכת לתחרות הצדיקה האולטימטיבית מימ כל הטררמ והרצונ הטוב הזה מקורו בשורש כל הרע בעולמ, ובזה שהכי קשה בעבודת המידות. ההגזמה הזאת במשלו חי המנות, ההכנות הארוכות, הרעיונות, הכמויות - כל אלו מתחילימ מרצונ טוב, ובלי לשימ לב מתגלגלימ והופכימ להיות טפיחה גדולה על השכמ )במקרה הטוב(, ותחרות הצדיקה האולטימטיבית )במקרה הפחות טוב(. אני לא מדברת על אלו שזה בא להנ בקלות ושזה הקיק שלהנ בחיימ. אני מדברת על עצמי - אישה בתחילת שנות הארבעימ שלה, עייפה ברמות, מלאת משימות ושונאת לעמוד במטבח. אז ברגע שהרגשתי את המעמ ה, החל טתי שאני לא נכנעת לתכתיבימ ומוכנה לרדת מהעצימ. השנה תקבלו חבילת 'גליליות' ממש כמו פעמ, ומזל שרו בכמ קוראימ את הטור הזה, ככה לא אאלצ להתנצל בכדי להציל את הגאווה • שלי. sharonroter@gmail.com ……… shutterstock צילום: