שביעי

22.03.19 | ט"ו באדר ב' תשע"ט | 348 גיליון שביעי | 8 יוש אני מדמיינת אותך, אסתר, בת בביתכ כמו כל נתיני מלכות פר ומדי ושומעת על חיפוש אחר מלכה חדשה. לא העלית על דעתכ שדווקא את, מבינ כולנ, תהיי זו שעליה ישימו את האצבע. לרגע לא חשבת שכל אורח חייכ השגרתי והרגיל עומד להשתנות באחת. אבל גמ כשנבחרת, אולי בכית ב תר לבכ, אולי קיבלת עלייכ את הדינ בהכנעה, אבל לא דמיינת שזו רק תחילתה של שליחות. כזו שליחות שתשנה את גורל עמכ לא רק ממוות, אלא גמ תביא אותמ בחזרה לארצ ישראל, לבניית בית המקדש. איכ עשית את זה? אני כל ככ נפעמת מזה. בכל פעמ מחדש. בכל שנה ושנה. איכ? איכ לא ברחת כבר כשלקחו אותכ לבית המלוכה? ואיכ, בפעמ ההיא בה מרדכי מצווה עליכ להיות שמ, ולשתוק, לא ל פר לאפ אחד מי את ומי עמכ, איכ לא השתגעת מבדידות? או מפחד? איכ לא צרחת? איכ הצלחת לשמור על שלווה עמ ה וד הכל ככ גדול שלכ? וברגע ההוא, כשבאו אליכ עמ הבש מימ והתמרוקימ, איכ הצלחת להתנגד? לא להכנע ללחצ, לעמוד על שלכ כש ביבכ כולנ מתיישרות לפי הכללימ. איכ הצלחת להשאר את, בלי משוא פנימ? וכשלב ופ נבחרת להגיע לשמ, לתוכ עומק גוב האריות אל מול אחשוורוש, ולחשופ את עצמכ לראווה, איכ עמדת על רגלייכ? איכ לא נפלת או קפאת במקומ? וכשהוא בחר בכ, והבנת, הבנת שזהו! אינ יותר מרדכי, אינ יותר לה תובב ברחוב היהודימ, עמ אחייכ, אינ יותר חופש, איכ לא התמוטטת מבכי קורע לב ומתייפח והמשכת לעמוד שמ? איכ נתת להמ לגעת בכ, להלביש אותכ בבגדי מלכות, לצעצע אותכ בכל מיני בשמימ וצבעימ שונימ, להשתחוות לפנייכ, לערוכ לכבו דכ משתאות טומאה הוללות וגועל? ואיכ למרות הכל, הצלחת כל הזמנ הזה להשאר באמונה? לא להתבלבל מכל הפאר וההדר ש ביבכ, מכל השקר הזה? ואיכ הצלחת, בתוכ כל הבור המוזהב הזה אליו נכנ ת בכפייה, איכ הצלחת להבינ מה השליחות שלכ, מה הייעוד? ואיכ, אני לעולמ לא אבינ, איכ ביומ ההוא כשמרדכי מטיח בכ, ככה ישר לפ נימ בלי רחמימ - שאמ לא תעני לייעוד לא ישאר ממכ דבר, שאינ לכ משמעות בלי זה, איכ לא זרקת הכל וברחת? איכ לא צעקת עליו שמה הוא מבינ בכלל מה את עוברת שמ יומ יומ, שעה שעה, בתוכ כל הזוהמה הזו? מאיפה העוז והכוח לה בינ שזו משימתכ, ואיפה האומצ להתמ ר לה בביטחונ כל ככ גדול? מי חינכ מאיזה חומר קורצת? אותכ לכזו גדולה? את, א תר בת אבי חיל, יתומה בודדה, שנא פה אל זרו עות דודה. את שלבטח גילית את כוחכ מחדש לאחר הקרבנ הגדול הזה, שהבנת בבהירות כה גדולה שאת פי ה, חלק קטנ מה טוריה גדולה. הבנת את זה כל ככ ברור שאפילו דרשת מחכמי דורכ שיכני ו את יפורכ לתנ"כ. התעקשת פרידה מאסתר לא העלית על דעתך שדווקא את, אסתר, תהי זו שעליה ישימו את האצבע, לרגע לא חשבת שכל אורח חייך עומד להשתנות באחת. אולי בכית בסתר לבך אבל לא דמיינת שזו רק תחילתה של שליחות על ככ, כי ידעת שה יפור הזה הוא לא רק שלכ, אלא שלנו, של כולנו לדורות. צדקת א תר, כל ככ צדקת. גמ השנה כשהפ וקימ האלו הדהדו בכל בית כנ ת אפשר היה להרגיש את הרעד שחלפ בנו, את הידיעה הברורה שלעת הזאת הגעת למלכות, ושאת ובית אביכ עוד חיימ ומחיימ בנו כוחות נפש להביט בבטחונ באמת, ללכת איתה עד ה ופ בלי פחד, בידיעה שלב ופ אכנ, רווח והצלה יעמוד ליהודימ. וקמה אני סוגרת את המגילה מבית הכנ ת, עמ רעשנ ביד, אש בעי ניימ הדומעות, חיוכ על השפתיימ, ויוצאת למציאות, שלא השתנתה, שז קוקה לי. לנו. כל אחד בשליחותו, למענ • עמנו, דמנו, אחינו. לנצח. shutterstock איור: י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… …