שביעי

29.03.19 | כ"ב באדר ב' תשע"ט | 349 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר המעמד המחייב של אווירת לפ ח מציב אותי שוב הניקיונות מול הפגמימ שלי, או במילימ אחרות דורש ממני להמשיכ בעבודת זיהוי ואיזונ המידות. שתלטנות, גאווה וכוחי ועוצמ ידי, חוזרימ וצפימ על פני השטח בעיקר באותמ רגעימ בהמ אני מגזימה. יותר נכונ לומר, שאלו מגיעימ ברגע שאני פותחת את המוח ומתחילה ל פור מה עשיתי ומה עוד נותר לעשות. אבל השנה צצה ועולה מידה אחת מעל כולמ - עצלנות. נכונ, זו כמעט מילה ג ה לומר היומ על האישה המודרנית שלקחה על עצמה כל ככ הרבה על הכתפיימ, ובהחלט לא מגיע לנו להיחשב ככאלו. כשאני בוחנת את מידת העצלנות אצלי אני מגלה שהיא יושבת דווקא על מקור די מפתיע. כי נגיד שאני מחליטה להתלבש על הצעצועימ בחדר של היל דימ, ובאמת אני באה בראבק ומתחילה למיינ כל פיצ'פקע בשקל שקיבלו בגנ או 'באבות ובנימ', ואני מרוכזת ועושה בלי לחשוב יותר מדי, פועלת כמו רובוט. פתאומ משהו מוציא אותי מהרי כוז המדיטטיבי, ומהו? כמובנ צלצול הודעת הווט אפ, או יותר נכונ זה נשמע כמו עשרימ הודעות בבת אחת. ודאי משהו קרה, אני מוכרחה לעצור ולבדוק. ואכנ, אני עוזבת את המגי רה באמצע בכוונה להציל את העולמ, רק בכדי לגלות שהגננת שלחה שבעימ תמונות של פעילות 'נקיונ לפ ח'. אני מגלגלת את התמונות, מנ ה לזהות את הילד שלי בינ שאר הילדימ המנקימ ולב ופ מאתרת אותו בגבו למצלמה באחת מהתמונות. בינתיימ אני מנצלת את המצב לבדוק הודעות אחרות ולע נות עליהנ, לה תכל קצת באפליקציה של מזג האוויר )עשיתי חלונות ומאז אני בהי טריה( קצת אינ טוש, פיי וש, ויאללה הגיע הזמנ לחזור. דרוש לי לא מעט כוח רצונ בשביל לה ניח את הטלפונ ולחזור לעבודה. כשא ני חוזרת כבר יצא לי כל האוויר מה מפרשימ, אני מתחילה להיות מתו כלת למראה הבלגנ שנותר וכל מה שנשאר לי ל דר, ובא לי רק לברוח מהבית. לפני כשישים שנה סבתא ניהלה ע ק פרטי של בית מר שלי קחת, גידלה את ילדיה בדירת שני חדרימ, אפתה בעצמה את הלחמ כל בוקר ובישלה את כל המזונ של הבית )כנ, לא היה שניצל קפוא(. לא היה להמ מקרר, מכונת כבי ה, מדיח או איירובוט. משומ מה נדמה לי שאפילו שעצרו את המלאכות כשירד הערב, המ ה פיקו יותר. אז נכונ שלא היו צריכימ לה יע לחוגימ או לקחת את הרכב לטיפול במו כ, אבל בעיקר לא היו ה חות דעת. אפילו לעיתונ לא תמיד היה כ פ, וכל אחד היה מרוכז בעניינו ובביתו. גמ בזמנ כתיבת שורות אלו אני שו מעת את ההודעות מקפצות, והפיתוי לה תכל בהנ קוטע לי את חוט המחשבה כי רב הפיתוי אני מתחילה למיין בראבק כל פיצ'פקעס בשקל שהילדים קיבלו בגן. פתאום הודעת ווטסאפ מוציאה אותי מהריכוז. אני עוזבת הכל רק בכדי לגלות שהגננת שלחה שבעים תמונות של פעילות 'נקיון לפסח' ומקשה על רצפ הריכוז. "כי רב הפיתוי וחזק הוא ממני, חזק הוא ממני פי כמה מונימ. כי רב הפיתוי שילכ כבר ממני, חזק הוא ממני ואינ בי אונימ", כתב ידידי הטוב אמיר קרט ז"ל - המו יקאי המוכשר שהלכ בשנה שעברה לעולמו בטרמ עת, ותימצת במינ אמרת חז"ל את הרגשתי. שמעתי שיש אפליקציה שמודדת כמה פעמימ ביומ אתה מרימ את הטלפונ שלכ. עדיינ לא מצאתי את האומצ לה תקינ אותה, אבל בקצב ההתקדמות שלי השנה כנראה ששבוע לפני פ ח כבר לא תהיה ברירה. אז במ גרת המבצע 'חמצ - לא בבית פרנו' אני נאלצת לצאת בהצהרה הבאה: 'שלומ, שמי שרונ רוטר ואני מכורה ל לולרי שלי' • - מכירימ קבוצת תמיכה? sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: