שביעי

12.04.19 | ז' בניסן תשע"ט | 351 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר עדיינ בשלהי לפני הרבה שנים, תהליכי התשובה, 'באורות גבוהימ' ובלי כלימ ) לנג של חוזרימ בתשובה - למי שלא מכיר(, פתחתי לתומי פר של החפצ חיימ - 'נצור לשונכ'. 'לשונ הרע' היה אז עדיינ מושג קלוש שהכרתי בעיקר מהקמפיינימ של 'לא מדבר אלי', שבאמת לא דיברו אליי. במשכ שנימ דיברתי לשונ הרע בלי למ צמצ, ואני מודה שזה היה כיפ להתנשא וללכלכ בלי נקיפות מצפונ. לא היה מפגש חברות שבו לא כי חנו את כל מי שזז. אבל הימימ הללו הגיעו לקיצמ כשקיבלנו דעת תורה )הלוואי, שנזכה(, והבילוי הנהדר הזה נקטע באיבו. באותו יומ שבו פתחתי את 'נצור לשונכ', התחלתי לקרוא והייתי די מו פתעת. פתאומ גיליתי שמה שהחשבתי כ'לשונ הרע' זה רק קצה קיצו של הקר חונ, כי חוצ ממה שנחשב כרכילות ולשונ הרע גרידא יש עוד כל ככ הרבה הדרכות כיצד לנהוג ברגישות בנושא. התוודעתי למושג 'אבק לשונ הרע', מה שאני קו ראת לו 'ההרמה לוולה' של הלשונ הרע, יענו שצריכ לצפות מראש שלא לגרומ למישהו על ידי שאלות וחקירות לחטוא בדיבור בפוטנציה. הסתבכתי עם זה משהו טוב טוב. וכשבעלי חזר הביתה ושאל אותי "מה נשמע?" לא עניתי, ורק הראיתי לו את ה פר האדומ אדומ הזה. "אני לא יוד עת מה מותר לי להגיד ומה א ור", יללתי לעומתו. הוא לקח את ה פר מידי והחזיר אותו עמוק לארונ. "זה מ פיק לעכשיו" קבע, "תחזרי אליו עוד כמה שנימ". במע שה הזה הוא החזיר אותי כמה שנימ אחורה, כשהוא זרק לפח את פרה של 'הלוחשת לתינוקות', אחרי שחזר הביתה וראה אותי ואת התינוקת שלנו בוכות יחד רק בגלל שהיא אמרה שזה בריא לתת להמ לבכות. אז ה פר נגנז ואיתו ההלכות, ובינ תיימ המשכתי לנהוג על פי האינטואיציה האישית כשאני מנ ה בכל כוחי להימנע מלשונ הרע, ולרוב נכשלת לצערי. טלפונ של עמותת 'משמרת השלומ' הניע אותי לעשות מנוי על העלונ שלהמ. נכונ, הוא מיועד לחרדימ ורוב ה יפורימ והבעיות המוצגימ בו נוגעימ לענייני שכנימ בבניינ )איזה מטורפ זה ששכנות זה כזה יפור מ ובכ, כמו שנאמר 'טוב שכנ קרוב...', ואשכרה הממשלה הקימה עמותה מיוחדת בשמ 'תרבות הדיור' בשביל כ וכימ כאלו(, אבל השאלות שעלו שמ גרמו לי שוב לנ ות להבינ ולהעמיק בנושא. שנימ הייתי מנויה על העלונ, ואפ ביקשתי לעשות שיעורימ או כנ מיוחד באזור שלי. אבל אני מודה שלא הייתה כזאת היענות. נכונ, לא דחפתי בכל הכוח, אבל מה לעשות שזה לא הנושא הכי פופולרי ומגניב. לפני כמה חודשימ הרהבתי עוז ונרש מתי לקבוצת וואצאפ ששולחת שתי הל כות ביומ. את רוב הדברימ ששולחימ שמ אני כבר יודעת, אבל מדי פעמ מגיע איזה חידוש או הבהרה בנושא מ וימ. לפעמימ ההלכה כל ככ רלוונטית למציאות, שאני מעתיקה ושולחת לבנותיי או לקבוצה של האלופות'. 1' 'הורי כיתה ג לא מדבר אליי כשבעלי חזר הביתה ושאל אותי "מה נשמע?" לא עניתי, ורק הראיתי לו את הספר 'נצור לשונך'. 'אני לא יודעת מה מותר לי להגיד'. הוא לקח את הספר מידי והחזיר אותו עמוק לארון שמתי לב שעצמ הנוכחות של ההל כות הללו ביומיומ שלי גורמת לי לחשוב פעמיימ לפני שאני מדברת. לא תמיד זה עוזר. לפעמימ אני יודעת שזה לשונ הרע, אבל אני מרגישה שאני חייבת לשחרר את זה שלא אתפוצצ. לפעמימ אני מנ ה לע בוד על עצמי ואומרת "אני לא אגיד כי זה לשונ הרע". אני יודעת שעצמ האמירה מוגדרת כלשונ הרע, אבל זה המינימומ שאני יכולה לעשות. במקרימ כאלו אני מתחננת לה' שיציל אותי - "אבא אני לא יכולה להתאפק. אמ אתה רוצה למנוע ממני לדבר תעשה זאת לאלתר, כי אינ לי את הכוחות להתנגד ליצר עכשיו". אני לפעמים זה עוזר, ואם לא? יודעת שזה גמ מאיתו יתברכ, ואני מצפה ממנו שינקה אחריי את הלכלוכ )בדיוק כמו שאני עושה לילדיי כשצריכ(. ודיר באלק שזה יחשב לי בדינימ, כי גמ ככה • אני על הפנימ. sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: