שביעי

12.04.19 | ז' בניסן תשע"ט | 351 גיליון שביעי | 14 חזרתי. יותר נכונ נחתתי, כי לא באמת נע למתי. אתמ יודעימ, היומ, בדור בו הווי-פיי זמינ בכל העולמ, די נשארתי גמ כשלא הייתי בארצ. אבל בכל זאת הלכתי לי מהבית לכמה ימימ. לפני שבועיימ התקיימ דינר גדול בצרפת של ארגונ חשוב בו אני חברה, והלכתי כדי ל פר את ה יפור האישי שלי בפני כל מי שנכחו באירוע ועל הדרכ כבר ניצלתי את הנ יעה כדי להיות לבד. לגמרי לבד. על הדינר עצמו א פר אולי בזמנ אחר. אתמקד בלבד הזה. ככלל, אני לא טיפו בודד. אפ פעמ לא הייתי. תמיד הייתי מוקפת באנשימ ביבי, מבחירה כמובנ. יש לי הרבה יל דימ ב"ה, גמ מבחירה, וזה באופנ משמ עותי מדלל את רגעי הלבד שלי בחיימ. ללכת בתור ילדה תמיד פחדתי לאיבוד, בשונה מאחותי למשל, שהיא דווקא אהבה ללכת לאיבוד. מאז ומתמיד הייתה לי בעיה קשה של כיוונימ, ה ת בכתי תמיד בינ ימינ לשמאל, לא ידעתי לזהות מקומות שכבר הייתי בהמ ואיכ יוצאימ מהמ חזרה הביתה. ערימ גדולות ומקומות חדשימ היו בש בילי תמיד כמו מנ אוקיינו ענק שקשה לנווט בו את הדרכ. אמנמ יח ית הייתי אחראית ולא יצא שבאמת איבדתי את דרכי ליותר מדי זמנ, אבל איפשהו קי ננה בי האימה שמא אהיה לבד במקומ לא מוכר בלי לדעת איכ לחזור ולאנ ללכת. אז אחרי שארזתי ודאגתי, בעזר תמ הרבה של אמא, אושי ושאר ובביי שהילדימ בידיימ טובות, נ עתי לצרפת. זו אינה הפעם הראשונה שאני נולדתי שמ. גדלתי את שנו בצרפת. תיי הראשונות שמ ואפילו הייתי שמ בבית ה פר הי ודי. אחרי שעלינו לארצ, מדי כמה שנימ היינו נו עימ הוריי, אחיי ואני לבקר משפחה וחברימ ומבלימ שמ חופשות. זו הייתה הפעמ הראשונה בה נ עתי לשמ לבד. זו בעצמ הייתה הפעמ הרא שונה שיצאתי לנופש לבד, רק אני למשכ כמה ימימ. אז בחרתי ללונ אצל הדודימ המק ימימ ואהובימ שלי, שדאגו לי לנו חות מק ימלית וקבלת פנימ של נ יכה אמיתית, ובמשכ שבוע ימימ פשוט הלכ תי לי לאיבוד ברחבי רחובות פריז. שבעבר נ עתי נסעתי לבד במטרו, בו תמיד כשאני תחת ח ותמ של הוריי. הפעמ קניתי אני כרטי ימ לעצמי, תכננתי לעצמי את המ לול ועקבתי אחרי התחנות כדי לא לפ פ את יעדי )כמובנ, פ פ תי פה ושמ תחנה כיאה לרחפנית ח רת חוש כיוונ שאני(. צעדתי אולי עשרה קילומט רימ בכל יומ, ברחבי הרחובות העתיקימ יותר או פחות, בלי מכשיר טלפונ זמינ, רק בווי-פיי מזדמנ מדי פעמ, רק אני, שטה בתוכ ההמונ הנוהר מצדדיי מבלי להעיפ לכיווני מבט אחד קטנ. בערבימ ביליתי בחברת בני דודיי, שבמפגש איתמ יכולתי להרשות לע צמי שלא להשתגע מבדידות מוחלטת ולהמשיכ בשאר הזמנ בשיטוטיי ח רי המעש וההכוונה. להיות לבד גיליתי שיש בי כל מה שאני זקוקה לו. יש לי יכולת נוראית לריב עם עצמי, לגרום לי לבכות, להעלות זיכרונות כאובים ולספר לעצמי סיפורים מדומיינים. הבנתי שהקולות שבראשי היו זקוקים בסך הכל לאוזן קשבת שלי הגעתי לכל המקומות בהמ הייתי בעבר בפאריז. בהתחלה התביישתי קצת לעשות לפי לבד בכל מקומ, אבל מהר מאוד יותר טבעי לעשות 2019 קלטתי שבשנת לפי ברחוב מלצחוק. בהתחלה גמ הת ביישתי לבקש הכוונה למקומות מ וימימ מעוברי אורח שונימ, אבל גמ כאנ מהר הבנתי שלא אפגוש בהמ שוב וגמ אמ יח שבו שאני אהבלה המ לא יודעימ מי אני. גיליתי שיש בי כל מה שאני זקוקה לו. גיליתי שיש לי יכולת נוראית לריב עמ עצמי, לגרומ לי לבכות, להעלות זיכרונות כאובימ, שיש לי כשרונ בלתי רגיל לצחוק עליי ואיתי, ומתת שמיימ ל פר לעצמי יפורימ מדומיינימ )עמ אזניות, שהצרפ תימ לא יחשבו שאני משוגעת(. הבנתי מהר מאוד שהקולות שבראשי )ויש הרבה!( היו זקוקימ ב כ הכל לאוזנ קשבת שלי. א ופה יותר, קשובה יותר, אז חזרתי. • מפוי ת ומגוי ת יותר. חזקה יותר. י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… …