שביעי

33 | 12.04.19 | ז' בניסן תשע"ט | 351 גיליון שביעי shut@shvii.co.il לת גובות: מנדי ביתאן. 'כאן מורשת' פונה לקהל דתי וחרדי, מתוך הבנה שהעולמות משתנים והגבולות בין המגזרים מיטשטשים. התוכנית של מנדי גרוזמן ואלי ביתאן מצליחה כל כך בדיוק בגלל זה. רגליהם נטועות עמוק בעולמות החרדיים שמהם הם מגיעים, אבל יש להם יכולת לספר סיפור לכל אחד בשפתו. תקשורת מסחרית. כלב השמירה של הדמוקרטיה, גם ולמרות שלל האינטרסים שמקיפים אותה. חג החרות. מאז ילדותי הצהרתי שאתחתן עם ספרדי כדי לאכול קטניות בפסח. ברוך השם, הצליח לי. הרב קוק זצ"ל. לאורו הולכים. חב"ד. חסידות שמחה, מלאת חיים וחוכמה. וד"ש לדוד יגאל קירשנזפט. יהדות התפוצות. מתפעלת מגדולת הנפש של כל אדם שהחליט לעזוב את מקומו הנוח בגלות ולעלות לישראל. שוויון מגדרי. עוד אין, אבל יהיה. הרכבת יצאה מהתחנה. פמיניזם דתי. כשחברותיי ואני רצינו ללמוד במדרשה ליהדות, אמרו לנו שלא נמצא חתן כי בנים מפחדים מנשים חכמות. הזהירו שכל המלמד בתו תורה כאילו למדה תפלות, ואיימו שנבזבז שנה מחיינו. זכינו לחיות בדור שבו התחוללה מהפכת לימוד התורה לנשים. מרגש אותי שבתוך דור אחד בלבד התנאים השתנו, ובנותיי כבר ילמדו תורה בכל מקום שבו ליבן יחפוץ. אגב, כולנו מצאנו חתן בסוף. פמיניזם חרדי. מהפכה מרתקת שעוברת על החברה החרדית. עוד נשמע הרבה על הנשים המדהימות האלה. שולי רנד. הביא את המוזיקה היהודית לקדמת הבמה ואפשר ליוצרים מוכשרים רבים לבוא בעקבותיו. בכאן מורשת אנחנו משדרים פלייליסט יהודי וחסידי. וכששולי רנד מוציא סינגל חדש, עבורנו זו תמיד חגיגה. רייטינג. חשוב, אבל כמו סקרים – אסור להתבשם ממנו. איכות לא נמדדת רק במספרים. טלוויזיה. מעדיפה בינג' בסדרות, אבל לא מפספסת מהדורת חדשות. אפיקומן. משחק נחמד, עד לרגע שבו הילד מבקש מתנה יקרה מדי. ואז שולחים אותו לסבא וסבתא. ניקיונות לפסח. בכל שנה מבטיחה לעצמי שהשנה אתחיל להתארגן בזמן. בכל שנה מוצאת את עצמי בערב החג תקועה בתוך ארון עם סמרטוט ביד. בדיקת חמץ. מרגעי השיא של השנה. הבית נקי, הבגדים מוכנים לחג, הארונות מסודרים, ועכשיו נשאר רק להפוך את הכל ולמצוא את חתיכת הלחם העשירית שאף אחד לא זוכר היכן הוחבאה. אביב. העונה האהובה בשנה. הכל פורח ומוציא ממני משפטים מלאי פאתוס בסגנון: "תראו ילדים, איזו זכות יש לנו לראות פריחת עצי פרי בארץ ישראל". אנשים שהיא לא מכירה זוכרים אותה עד היום בגלל המדור 'מהנעשה בתנועה' שכתבה בעיתון הצופה, ותיאר את הנעשה בבני עקיבא. מכורה לדיאט קולה אפור, אבל מקפידה על תנאים נוקשים: רק בקבוק שנפתח עכשיו, עדיף פחית, ורק בתוך כוס זכוכית דקה. מעבירה שיעורי הורים וילדים בקהילת 'אריאל' בבוכמן, שבה היא ומשפחתה מתפללים. השבת, אגב, כולם נמצאים בשבת קהילה בחיפה. חתולת הרחוב שהילדים אימצו מעצבנת אותה, אבל היא מקפידה להאכיל אותה. לחתולה, אגב, קוראים שושי. בנעוריה למדה עיתונות בחוג בספריית בית אריאלה. המנחה היה אחד, יאיר לפיד. התארים האקדמיים וההישגים בעבודה אולי מרגשים, אבל היא גאה במיוחד בתואר שהעניקו לה קרוביה באפיית עוגות והכנת קינוחים. בקנדי 2,933 הגיעה עד לשלב קראש, אבל אז נטשה למשחק אחר. החברים החילונים בעבודה מכנים אותה 'הדתה'. היא נוהגת לכנות אותם בתגובה: 'החפצה' או 'החלנה'. עבודתה הראשונה בחיים הייתה כתבת במעריב לנוער. דתיים בתקשורת: המהפכה אולי הושלמה בפרונט, אבל העבודה על קובעי הטון מאחורי הקלעים עוד לא הושלמה דברים 10 שלא ידעתם על לימור גריזים-מגן