שביעי

03.05.19 | כ"ח בניסן תשע"ט | 353 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר עמ "כל הארץ דגלים דגלים, רוקד גלימ גלימ. עמ שמח, טפ צוהל. חג היומ לישראל" כתב בשיר הילדימ רפאל פורטה, וודאי לא התכוונ למה שקורה היומ. לא שאנחנו לא לובשימ דגלימ )ומכימ איתמ בפטישימ, צופרימ איתמ בצופרי האוויר ומשפריצימ אותמ ב פריי(, אלא אני תוהה לגבי החלק של השמחה דווקא. אפשר להתווכח על המורכבויות של היומ הזה, כמו העובדה שדמימ כה רבימ שולמו בכדי שנוכל לחגוג אותו. או על התאריכ שנבחר, שנמצא בימי פירת העומר בהמ אנו נוהגימ מנהגי אבלות. אבל אני לא רבנית ואינ לי תשובות טובות בנושאימ הללו. אני כנ מבינה בבמות גדולות ובהופעות, ודווקא בש נימ האחרונות אני תוהה האמ זו הדרכ הנכונה ביותר לחגוג את היומ הזה? אינ פק שיש את מה לחגוג ועל מה לש מוח, למרות שיש לנו עוד דרכ לעבור עד לעצמאות טוטאלית, אבל האמ זה מחוייב המציאות להוציא ממונ כה רב על חגיגות אלו? שנימ עבדתי בבמות של יומ העצמאות ועשיתי ימ כ פ. תכל' , זה היומ של האומנימ. בלילה אחד עובדימ קשה מאוד ועושימ משכורת של שלושה חודשימ. אז אפשר לטעונ שאני מקנאה באלו שעדיינ עושימ מזה כ פ טוב )מה שקצת נכונ(, אבל התפי ה המקובעת שככה חוגגימ עצמאות דורשת בדיקה ותכנונ מ לול מחדש בעיניי. כולנו מכירימ את התמונות וה רטונימ של ריקודי ההורה ה פונטניימ שפרצו בהמ כל העמ לאחר הכרזת העצמאות. אינ לי פק שהיתה שמ שמחה אמיתית, גמ ללא ערב עמו אומנימ שנותנימ כל אחד עשרימ דקות ובורחימ לבמה הבאה. נדמה לי שהשמחה הפשוטה ההיא היתה הרבה יותר משמחת, ובטוח שהיא עלתה הרבה פחות למדינה ולאזרחיה. ראיתי ברשתות החברתיות לא מעט פו טימ שהעלו את שאלת התקציבימ המוגזמימ. במקומ אחד הציעו ליישמ הצעת חוק שתגביל את התקציבימ ליומ הזה. האמ חייבימ להוציא בעיר גדולה חצי מיליונ שקל על ערב אחד? כי עמ כל הכבוד למועד, יש עוד לא מעט דב רימ הרבה יותר חשובימ שאפשר להש קיע בהמ. ואולי אם יגבילו את התקציבים האומנימ י כימו לרדת במחירימ? זה הכל עניינ של היצע וביקוש. הרי כבר נוצר טנדרט כזה, ונקבעה תפי ה כזאת שככה זה, אז ככה זה… ואמ אותמ אומנימ י רבו בטוח יהיו אחרימ, אולי קצת פחות מפור מימ אבל לא פחות טובימ, שכנ י כימו )נו, לא התכוונ תי לעצמי, תמיד אתמ חושבימ עלי את הגרוע ביותר- וצודקימ לרוב(. ועוד עניינ מטריד לא פחות ואולי אפ יותר - יכול להיות שהעמ שמח וצוהל וגמ הטפ, אבל חלק גדול מה נוער שלנו לא ממש נמצא בזונ של שמחה. מעדויות בשטח בשנימ האח רונות נדמה שהמ מתייח ימ ליומ הזה יותר כ'חג הפורקנ'. בהעדר הורימ חג הפורקן שנים עבדתי בבמות של יום העצמאות ועשיתי ים כסף. אז אפשר לטעון שאני מקנאה באלו שעדיין עושים מזה כסף טוב, אבל התפיסה המקובעת שככה חוגגים עצמאות דורשת תכנון מסלול מחדש ב ביבה המ יוצאימ לבמות וצורכימ אלכוהול ו מימ בכמויות, מה שמו ביל לאלימות ולחו ר צניעות מש ווע בפומבי, משתוללימ ומנבלימ את הפה ומתנהגימ בצורה שאני לא יכולה להעלות על הנייר. גמ הנוער שלנו שיוצא לערימ הגדולות כדי לראות את האומנימ האהובימ עליהמ אינו מוגנ מחשיפה להתנהגות זאת. זוהי תופ עה שדורשת התייח ות מיידית לפני שיקרא א ונ ח"ו, כי כבר עכשיו חדרי המיונ בבתי החולימ עובדימ בתפו ה מלאה ביומ הזה ומקבלימ בני נוער במצב של בכי רע. אז בכדי שבאמת נוכל לשמוח אולי כדאי קצת לחזור לפרופורציה ואיזונ, להקטינ קצת את החגיגות ואולי אפילו לחזור להורה, ההיא עמ ה-היי, קולה עוד עולה? קולה לא נדמ! )מילימ: יורמ טהרלב(. • חג עצמאות שמח ובטוח לכולנו. sharonroter@gmail.com ……… 90 צילום: מרים אלסטר, פלאש