שביעי

08.05.19 | ערב יום העצמאות התשע"ט | 354 גיליון שביעי | 12 בישי כשרזיאל היה בשיעור ב' בת תורת החיימ בוצעה הגזרה הקשה של גירוש גוש קטיפ, הידוע בכינויו 'ההתנ תקות'. האירוע הזה, הכאב הגדול ש בי בו והאכזבה הנוראה שליוותה אותו, גרמו לרזיאל ולעוד קבוצה נכבדה של יהודימ יראי שמיימ שגדלו על הציונות הדתית, להפ יק לחגוג את יומ העצמאות. אנחנו התחתנו שנה לאחר מכנ. זו הייתה מבחינתו עובדה מוגמרת עמ כל הצער שבזה - את יומ העצמאות אנחנו לא נחגוג. אינ לי מושג איכ עמדתי בזה אבל בהחלט עמדנו. זה לא היה פשוט. משפחתי, משפ חתו ו ביבתנו הקרובה והרחוקה אמנמ לא ה כימו לקבל את זה, אבל הכאב הגדול של אותו מהלכ העמיד אותו בהחלטה עיקשת ונחושה זו - אינ מה לחגוג על מדינה ש ו תרת כל ככ את דרכה של התורה ושל ארצ ישראל. הוא גיי אליו המונ טענות הלכ תיות שרובנ הגדול צודקות ובלתי ניתנות לויכוח, וגמ כשהצליחו להתווכח איתו הוא תמיד חרצ את הדינ בהחלטה "אני לא שמח בזה אז אני לא חוגג". עד לאותו קיצ, לפני ארבע שנימ. היינו בדרכינו לנחמ חברה בצפונ שבעלה צביקה נפל במבצע צוק איתנ. במהלכ נ יעה זו שמ ענו רדיו, בדיוק ברגע ההכתרה של הנשיא ראובנ ריבלינ. בנאומו הוא דיבר על הוריו, תלמידי הגר"א, שמעולמ לא הפ יקו לצפות לישועה. שלאחר עלייתמ ארצה ראו בכל מהלכ חיימ בארצ ישראל, מפשוט ועד גדול, כנ מהלכ. שהיו הולכימ לישונ עמ בגדיהמ, כולל הנעליימ, ומצפימ לרגע בו יכריזו על בוא המשיח. ואנחנו נו עימ, ממררימ בבכי על מותו של צביקה ומקשיבימ. היה כשהגענו לניחום האבלים שלט ענק בכני ה ליישוב - 'עמ הנצח לא מפחד מדרכ ארוכה'. רזיאל עצר, התעכב ליד המשפט הזה, מוחה דמעות ומקנח את האפ. הניחומ היה קשה. המוני אנשימ ביב אישה צעירה וחזקה, חיוכ גדול ועיניימ אדומות. והיא מדברת עליו, על הגיבור שלה. על הבחירה שלהמ בצבא על אפ המלחמות, ועל הראייה בזה כשליחות. ישבנו שמ עמ עוד כמה חברימ, בכינו וצחקנו כנהוג בבתי אבלימ, וכשיצא נו משמ הרגשנו טוב, הרגשנו שחווינו חוויה של גאולה. כמה ימימ לאחר מכנ הכנו משלוח ענק של ממתקימ לחיילימ. רזיאל נ ע להביא עוגות לתושבי הדרומ, ובדרכ עצר לקבוצת חיילימ בדרכמ הביתה ופינק אותמ בדברימ טובימ. הה תכלות שלו משהו בו השתנה. על המהלכימ שקורימ ביבנו ריככו את ליבו ואת כאבו. אותו המשפט - עמ הנצח לא מפחד מדרכ ארוכה, לא מפחד גמ לא מדרכ לא מוכרת או לא נוחה, הלכ איתו, ולאט לאט התקבלה בליבו ההחלטה. באותה השנה ביומ העצמאות חגגנו, ועוד איכ חגגנו, בקדושה רבה. לבשנו לבנ, אמרנו הלל, רזיאל יימ מ כת ועשינו עודת מצווה. חגגנו גמ על הפעמימ בהנ לא חגגנו. חגגנו גמ בשביל מי שלא יכול לחגוג יותר. חגגנו בהבנה מפוי ת יותר. לאחרונה חבר הכיר לי שיר של הרב קוק. מבחינתי הוא מ כמ הכל. מציגה אותו לפניכמ. דרך ארוכה באותה השנה, ביום העצמאות חגגנו. לבשנו לבן, אמרנו הלל, רזיאל סיים מסכת ועשינו סעודת מצווה. חגגנו גם על הפעמים בהן לא חגגנו. חגגנו גם בשביל מי שלא יכול לחגוג יותר. חגגנו בהבנה מפויסת יותר וחלשה היא אומתי וגוויתהּ רפה, ורוחה מתנודד כקנה במימ, ונשמתה בקִרבּהּ כשְחקימ חזקה. יודעת היא את ערכה ו גולת חייה, לועגת היא לכל מציקיה, גמ בעת לפניהמ תתרפ יודעת היא את חו נה שהוא לָעַד עומד. ויודעת היא גבורת צורריה שהוא אכ צֵל עובר, גיבורה היא כִּכְּפירה בעת יֵחָמ לבבהּ, אמיצה כלביאה • בהילחמה בעד גוריה. צילום: איציק לרנר י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… …