שביעי

24.05.19 | י"ט באייר תשע"ט | 356 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… בבקשה מישהו מוכן להסביר לי מה זה השטויות האלו 'עדות'? עכשיו תגידו שאני אשכנזייה, ובגלל שמעו למ לא נתקלתי באפליה על רקע עדתי אז אני לא מבינה מה ה יפור. שאני לא מ פיק מחוברת למקורות, או שאני פשוט תמימה או טיפשה מדי. אבל לא כבר ממש 2019 ת כימו איתי שבישראל לא צריכ לעשות מזה יפור? אז אולי זה בגלל שגדלתי בבועה התל-אביבית בבית של הורימ עולימ מארגנטינה שלא הבינו מימינמ ומשמא למ, אבל באמת שאני לא מבינה למה צריכ להיאחז כל ככ חזק במוצא של ההורימ שלכ. נכונ, הי טוריה זה חשוב, מנהגימ זה חשוב ויש גמ משמעות לדמ וגנטיקה, אבל מרגיש לי שלא פעמ זה הופכ להיות יותר מדי חשוב. כשגדלתי בכלל לא הבנתי מה המש מעות של עדות. תמיד ששאלו אותי 'מה העדה שלכ?', לא ידעתי מה לענות. יש לי בתא אחת גיורת ממוצא ארגנטינאי א לי )שמועות אומרות שמקורמ באינדיאנימ שהתיישבו בדרומ אמריקה - אולי בגלל זה אני כזאת פראית(, וכל שלושת ה בימ האחרימ המ נצר לפולנימ שהגיעו לאר גנטינה. אבל התשובה הארוכה הזאת לא עבדה, אז תמיד אמרתי שאני ארגנטינאית כי התביישתי להגיד שאני פולניה. מאז ועד היומ כבר ה פקתי להכיר את כל העדות השונות, כולל ה טיגמות, הב דיחות וגאוות היחידה. האמת היא שהיה לי דיליי רציני, כי פעמ ראשונה שביקרתי בבית מרוקאי היה כבר אחרי גיל עשרימ כשפגשתי את בעלי. הייתי בהלמ מכמות האוכל על השולחנ, מהצבעימ, הריחות והמגוונ, מרמת הניקיונ בבית ומהכמויות הבלתי יאומנות של שמנ ששכב במזווה. התהלכתי בבית של חמותי וחמי כאחוזת ק מ )חוצ מזה שלא שמעתי את עצמי חושבת מרוב הווליומימ שהפי קה המשפחה(. עד אז בכלל לא התייח תי לעובדה שהבחור שהתאהבתי בו מגיע מעדה אחרת ממני, ורק אחרי הרבה שנימ הבנתי שזה אומר שגמ אני צריכה להת חיל להשתמש במלח, לצבוע את האוכל באדומ וכתומ, ולהחזיק אר נל של שמנ. ומהצד השני, בשולחנ של אדי דריבנ ז"ל )בעלה היקר של אמי והשריפ של חברונ( כשעלה הנושא העדתי הוא תמיד היה אומר שיש רק עדה אחת - ישראלימ. האיש המנו ה הזה שאהב את עמ ישראל ואת ארצ ישראל בכל לבו, השכיל לה בינ שבמצב של היומ, כשכולנו גרימ פה ורובנו אפ נולדנו פה, ההיאחזות בעדות גורמת להפרדה ומחלישה את אחדותנו. ואולי זהו השד העדתי? הליבה והמהות של המחלוקת והגזענות? אולי עצמ זה שאנחנו אוחזימ כל ככ חזק במ ורת של הורינו גורמת לנו דווקא לחילוקי דעות ולשנאת חינמ? אני מבינה שיש חשיבות לנו ח ושמנהג הופכ להלכה. אבל כשאני שומעת את הילדימ שלנו אומרימ על תימנימ שהמ קמצנימ, או ש'מה לעשות שאני עצבנית, אני מרוקאית', או שהמ יורדימ עליי בבית שאני פולניה ולא מוכנימ להודות שהבית שלנו הוא מיזוג של השד העדתי כשאני שומעת את הילדים שלנו אומרים על תימנים שהם קמצנים, או ש'מה לעשות שאני עצבנית, אני מרוקאית', או שחברותיי הטובות קוראות לי 'הפולנייה' שבחבורה, אז זה מתחיל להימאס ועלול לעבור את גבול הטעם הטוב עדות )כלומר מזדהימ עמ המרוקאיות ומת כחשימ לפולניות! מי היה מאמינ?(, או שה חברות הכי טובות שלי קוראות לי 'הפולניה' שבחבורה וצוחקות עלי בלי ופ, אז לפעמימ זה כבר מתחיל להימא ולשעממ וגמ עלול לעבור את גבול הטעמ הטוב. מנהג אבות חוזר בתשובה שאין לו יכול לבחור באיזו דרכ הוא מעדיפ לעבוד את ה', ואני מודה שבכל מה שקשור אליי )כמו הדלקת נרות וטבילה( אני בוחרת על פי האינטואיציה ומה שמרגיש לי נכונ, ולא על פי מנהג אבותיי או אבותיו. יש לי תחו שה שבבוא היומ כשאגיע למשפט הגדול בשמיימ הקטגור לא ממש ישב על הנקו דה הזאת )יהיו לו לא מעט נקודות אחרות לשבת עליה( ושאהבת חינמ, אחדות וקירוב לבבות יותר חשובימ מאמ ברכתי לפני או אחרי ההדלקה. תקנו אותי אמ אני טועה, • בכל זאת, חוזרת בתשובה... shutterstock איור: