שביעי

שר ו ן ר ו ט ר 31.05.19 | כ"ו באייר תשע"ט | 357 גיליון שביעי | 12 ירוש מכל הערים הקדושות לימ היא החביבה עלי במיוחד. יש משהו אחר בערימ קדושות, אתה מרגיש את זה מיד כשאתה נכנ לאזור האווירי. חייבת לציינ )ואולי להפריכ איזה מיתו ( שהר גשתי תחושה דומה גמ כשהגעתי לערימ קדושות בהודו, הייתה שמ בבירור אווירה אחרת מהמקומות שלא היו בהמ טק ימ רוחניימ. אפילו בוורנ י בירת הטומאה, אפשר היה להרגיש את זה באוויר )יחד עמ אפר המתימ הנשרפימ בגנג שעשו לי וואחד דלקת עיניימ(. קשה להגדיר את תחושת הקדושה באוויר כנעימה או כיפית. הרבה פעמימ היא דווקא מלווה בכבדות, וברוממות שמקורה ביראה. תמיד לדתי מהע רימ הקדושות בארצ כי כשהגעתי אליהנ הרגשתי רק את הכובד הזה, ובלי חיבור ואמונה בה' ובתורת ישראל, בלי החיבור לאהבת הארצ - נשארת רק הבא ה שע לולה להזכיר תחושה של דיכאונ, או לפ חות זה הכי קרוב שיכולתי לפרש לעצמי. לכנ, אולי אפשר להבינ את אלו שפ חות נ ערימ מהמחשבה על חלוקת ירו שלימ לשתי מדינות. זה מדהימ שהיומ זה בלתי נתפ בעיניי, ואני מתקוממת בכל רמ"ח אבריי רק מלדמיינ את זה, אבל פעמ )במ גרת עוונותיי הרבימ( יכולתי לוותר עליה די בקלות, או יותר נכונ לומר לא הבנתי על מה המהומה. הר הבית? הוא לא שלנו, ומי רוצה אותו בכלל? פי ת אדמה שאינ לי באמת קשר אליה, והיא רק גורמת וגרמה במהלכ שנימ למחלוקות ומלחמות כה רבות אשר גבו חיי אדמ. העיר העתיקה? אנחנו כבשנו אותה מהערבימ המ כנימ שרק רוצימ לחיות ולהתפרנ בדיוק כמונו. ועל כל העוולות שעשינו להמ אנחנו חייבימ להמ בגדול. שיהיה ברור, הדעות הללו התב ו על מינימומ ידע הי טורי, מינימומ ידע ביהדות )באמת מינימומ - קשה לתאר כמה מעט ידעתי(, ועל חו ר ידע בעו למ והתרבות הערביימ בכלל ועל ערבימ כאנשימ בפרט. מעולמ לא דיברתי עמ ערבי, והידע וההקשרימ נשענו והוזנו בעיקר מהתקשורת ומעולמ לא טרחתי לבדוק את הדברימ לעומק. אחרי שחזרתי בתשובה היכרתי את אותו חלק בעמ שנחשב בעיני כה רבימ 'האשמימ הבלעדיימ בככ שאינ לנו שלומ עמ הערבימ', את אותמ 'פושעי מדי נה איומימ' שילדיהמ הקטינימ שוכבימ מעונימ במרתפי השב"כ והעולמ ממשיכ כאילו כלומ. כי מה, מגיע להמ. בגללמ אינ שלומ, ובתוקפ ככ המ לא ראויימ לשוויונ זכויות. רק כשהואלתי ופ ופ לבוא )ובעל כורחי - מתוכ ככ שאמא התחתנה במערת המכפלה ולא היתה לי ברירה אלא להגיע( לשבת ראשונה בעיר הקדושה והכבדה בהתאמ, הלא היא חברונ, הכרתי לעומק את אותמ פושעי ישראל והבנתי שאני לא מבינה כלומ. ההתפכחות היא לא פשוטה. כל מה שאתה מכיר מתמוטט מול עיניכ, ואתה כבר לא יודע מה נכונ ומה לא נכונ, מה אמת ומה שקר. ואיכ זה יתכנ שב לעתי את כל השטויות האלו כל השנימ הללו, וגמ פעלתי בהתאמ והבעתי את אם אשכחך פעם יכולתי לוותר על ירושלים בקלות. הר הבית? לא שלנו. העיר העתיקה? כבשנו אותה. היום כשאני מטיילת בבירה שלנו אני מתרגשת. יש בה הכל. אז אפילו שכמעט שכחתי אותך, תסכימי לי להיות לך לכינור? דעתי בריש גלי. כשנופלת פתאומ ההכרה מתלווה אליה בושה גדולה מאוד - או במילימ של הבנות שלי: הפדיחה של הלייפ. וכשההכרה החדשה כבר מתיישבת ופ ופ, )לי זה לקח לא מעט זמנ( הפאזל הגדול הזה שמורכב מאמונה, תורה וארצ ישראל )ובליבה ירושלימ( מתחיל להתח בר לתמונה שלמה והגיונית. היומ כשאני מטיילת בבירה שלנו אני מתרגשת. מודה ומתוודה שזה לא רק מהקדושה, אלא דווקא כי היא מייצגת עבורי את כל החיבורימ. יש בה הכל בעיר הזאת, ואני מרגישה שאני בטיול בחו"ל באיזו עיר אירופאית מתקדמת אבל פה בארצ. עמ כל הפריבילגיות של אוכל כשר וזמינ, מזג אוויר מוש למ )בקיצ(, תרבות מפותחת עמ גוונ של זהות יהודית, אווירה תו ת של חיות תמידית, ובעיקר קדושה בכל פינה. אז אפילו שכמעט שכחתי אותכ, ת כימי לי • להיות לכ לכינור? sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: ם י ל ש ו ר י ם ו י