שביעי

י ע ל שבח yaels@shvii.co.il ……… shutterstock איור: שבמ זה סיפור על ילד קטן, שפחתו נהוגה אגדה על עירו שהייתה בעבר יפהפיה. בעיר הזו היה מלכ והייתה מלכה, נתינימ מאושרימ, עושר גדול, בתימ יפימ וארמונ. אכ בימיו של הילד, כל זה כבר איננו. באותה האגדה נתיני הממלכה לא התנהגו כמו שצ ריכ וממלכתמ חרבה והמ גלו ממנה. אכ ב יפור ישנו ופ טוב המ פר על בנייתה מחדש של אותה העיר, ועל תקוותמ של אנשי העיר לשוב ולראות את יופיה הגדול. במשפחתו של הילד נהוג ל פר על אותה העיר כמעט מדי יומ, זה כבר הפכ להרגל, ל יפור אגדי ח ר כל התקדמות בעלילה. ה יפור הזה ופר בביתנו בשבת אחת לפני מ פר שנימ. הגיעו אורחימ מזדמ נימ מירושלימ אלינו לחוות גלעד, אב לא צעיר ובנו, ח ידימ על כל המשתמע מככ. החל במבטא, המשכ בבגדימ וכלה בהנהגות וב יפורי השבת. זוג הח ידימ הזה הגיע להתארח בשבת מבלי להכיר אותנו, כמו תיירימ הבאימ לתור ולהכיר את הארצ. זה קורה כאנ מפעמ לפעמ. אותה השבת הייתה בדיוק אחרי חג השבועות. הזמנו אותמ אלינו, ערכנו היכרות קצרה ו עדנו עודת שבת. במהלכ הארוחה, הח יד האב פתח ו יפר את המעשייה ש יפרתי בתחילת דבריי. הוא כמובנ התכוונ אליו, ואל ירושלימ הבצורה בה חי בשנותיו הצ עירות. כילד, לא היה ב יפור הזה מעבר לאגדה. לא היה בו מעבר ל יפור מעורר השראה שאינ בו תוכנ מעשי על חייו. על אפ התקווה והציפייה כלומ לא השתנה. עד אותה השנה, שנת תשכ"ח. הוא היה ילד צעיר, אבל הוא זוכר כל פרט. הוא זוכר את הוריו הבוכימ ומתרגשימ, את אביו מברכ שהחיינו בשמ ומלכות, את הטיש הח ידי שהתקיימ באותו הלי לה בחצר האדמו"ר ואת הצעדה. ההליכה לכיוונ העיר שאכ שוחררה ושכעת ניתנ להגיע אליה. זה היה בשבועות. בבוקר החג. במקומ להתארגנ וללכת כרגיל לבית הכנ ת, אביו העיר את כולמ בשעה מוקדמת, ולאחר שטבלו במקווה לקחו איתמ טליתות ויצאו למ ע. ככ ילד קטנ בעיר המשוחררת, חווה את ההליכה לרובע היהודי. בעיניו זה היה מ ע. מ ע אגדי וק ומ. הוא זוכר את רגעי כני תמ לעיר שהייתה בצורה. האזור, שא ליו ידע לא להתקרב בילדותו, לפתע הפכ אפשרי. הוא זוכר אתהחומותהגבוהות, את הדגלימ הלבנימ בחלונות הבתימ, ואת הקיר ההוא, העצוב, הבודד, אליו נהרו כולמ. את הבכי המתרגש וקורע הלב של כל הצועדימ משנגעו באבני הקיר, הכותל המערבי. הוא זוכר כל פרט, ו יפר לנו על ככ בעיניימ בורקות ונוצצות. "אתמ מבי נימ?" הוא אמר, "אני זכיתי להבינ במ קצת מה יקרה כשהגאולה תגיע". הקש בנו לו באותה הארוחה בעיניימ פעורות. הרגשנו את ההתרגשות הזו, התחושה המדהימה הזו של הגשמת הנבואות הק דושות, פשוטו כמשמעו. הוא יימ ופתח בשירת "שיר המעלות בשוב ה'", היינו כחולמימ. כלא מאמי נימ שאכנ, המציאות ההיא, היא באמת זמנית. באמת מגיע הרגע ההוא בו פינו מתמלא שחוק ולשוננו רינה. זה באמת קורה! תמשיכו להאמינ! התפילה ההיא שזכורה לו כילד הייתה בליל שבועות. שבוע אחרי שחרור העיר מידי הירדנימ. ב כ הכל לפני כחמישימ שנה. אמ ככ, אמ כבר קרתה גאולה שכזו של שחרור עיר חרבה ובצורה מעל לא לפיימ שנה, אמ כבר אנו רואימ וחווימ אט אט בבניינה, האמ אינ זה אפשרי להאמינ שאכנ הגאולה השלמה תהפוכ • מחלומ למציאות? הוא זוכר את רגעי כניסתם לעיר שהייתה בצורה, את הקיר הבודד אליו נהרו כולם. את הבכי משנגעו באבני הכותל המערבי. "אתם מבינים?" הוא אמר, "אני זכיתי להבין במקצת מה יקרה כשהגאולה תגיע" היינו כחולמים 31.05.19 | כ"ו באייר תשע"ט | 357 גיליון שביעי | 14 ם י ל ש ו ר י ם ו י