שביעי

07.06.19 | ד' בסיון תשע"ט | 358 גיליון שביעי | 14 בועז ביסמוט הוא העורך הראשי של 'ישראל היום' את ה יפור הזה אני רוצה לפתוח ברגע המשמעותי מכולמ, רגע הגיור של בת הזוג שלי. למרות החינוכ הפתוח שקיבלתי וה ובלנות הרבה מההורימ ומבית ה פר, האמנתי תמיד כי יהודי צריכ להינשא ליהודייה, נקודה. אבל החיימ לימדו אותי שיש הפתעות. , בטי ה מפארי למומבאי: ונ ה קרלי, דיילת 'אייר 2004 בפברואר 7- פגשתי אותה ב פראנ ', ילידת קור יקה, קידמה את פניי, אז עיתונאי ישראלי בצרפת, בדרכי ל קר את ביקורו של שר החוצ ילבנ שלומ בהודו. אני חייב להודות: מהרגע הראשונ, כשמבטינו הצ טלבו, ייחלתי לעצמי שאותה דיילת תהיה הדבר האחרונ שאראה, עמ ילדיי, ביומ שבו אעצומ את עיניי לנצח. יפרתי לה בשיא הרצינות שיש לי רגל מעצ ושהישיבה קשה עליי; הידיעה גרמה לה להגיע במהלכ הטי ה שוב ושוב למקומ מושבי ולהתעניינ בשלומי. בהמשכ אמרתי לה שאני עיתונאי העובד בפארי , יפרתי לה מגוונ בדיחות ונהניתי לשמוע את צחוקה העדינ. לקראת ופ הטי ה, שארכה כשבע שעות, אזרתי אומצ ואמרתי שהייתי שמח להיות איתה בקשר. "אמנמ יש לי רגל מעצ, אבל הלב שלי לא מעצ", חייכתי. היא חייכה אליי בחזרה. בנובמבר באותה שנה, עת כיהנתי כשגריר ישראל במאוריטניה, מדינה ערבית-מו 25- ב למית בצפונ מערב אפריקה, אירגנה לי ונ ה, אשר עמה שמרתי על קשר, מ יבת יומ הולדת בנואקשוט הבירה, והקריאה לי בהפתעה את הפואמה של ה ופר והמשורר הצרפתי ויקטור הוגו על המפגש הרומנטי בינ בועז לרות. עברנו מאז הליכ ארוכ, עמ משוכות ועמ קשיימ לא מעטימ, אבל המ קנה שלי היא שאמ רוצימ - זה אפשרי. הרבה יפורימ שליליימ שמענו וקראנו על תהליכ הגיור, אבל יש גמ יפורימ חיוביימ. וכשבאמת רוצימ ויש תמיכה של הקהילה - אפשר לעבור את זה. צבא של אנשימ, ובהמ הרב דוד בנ ני נ מ'עמ"י אולפני גיור', עטפו אותנו בצמר גפנ והנמיכו את המשוכות, או ליתר דיוק - הגביהו אותנו כדי שנצליח לעבור אותנ. ואחרי שנימ ארוכות של לימוד והכנה, ברגע אחד נפלא לפני שש שנימ, בכ"ה באלול - שבצירופ מקרימ מצמרר הוא גמ יומ בריאת העולמ - אמרה ונ ה, מול אב בית הדינ הרבני בתל אביב, את המשפט הבא: "הריני מקבלת עליי לשמור ולקיימ את כל מצוות התורה ואת כל מצוות החכמימ ואת כל המנהגימ הטובימ של עמ ישראל, ואני מאמינה בהשמ אחד. שמע ישראל, השמ אלוקינו, השמ אחד". קשה לתאר את ההתרגשות ברגע שבו ונ ה הפכה לרות ובתנו ט הפכה למיכל, אחרי שהאמ והבת טבלו בהתרגשות רבה במקווה השכונתי. זה הרגע שבו לא רק זוגתכ מצטרפת לדתכ ולעמכ, אלא גמ צאצאיכ. למחרת כבר עמדנו מתחת לחופה. גמ דוד, בני, שהיה שמ איתנו, עדיינ בבטנ יש להודות, הצטרפ אוטומטית לדת משה. חמישה חודשימ אחרי, בחודש שבט, התקיימה בבני ברק בריתו של דוד. אי אפשר לתאר את זה. כל הימימ, השבועות, החודשימ - שנימ של מאמצ - התרכזו לרגע הזה, שבו עמדנו יחד אני ורות, בת זוגי, והבאנו את בננו בברית המ מלת את העמ היהודי. • ואחרי כל זה הגיע תורו של בועז להגיד לרות: "באשר תלכי אלכ, ובאשר תליני אלינ". קשה לתאר את ההתרגשות ברגע שבו ונסה הפכה לרות ובתנו טס הפכה למיכל, אחרי שהאם והבת טבלו בהתרגשות רבה במקווה השכונתי. זה הרגע שבו לא רק זוגתך מצטרפת לדתך ולעמך, אלא גם צאצאיך. למחרת כבר עמדנו מתחת לחופה טור אורח באשר תלכי אלך בועז ביסמוט באדיבות ישראל היום | צילומים: עמי שומן, ישראל היום