שביעי

יוונ תשע"ט | 1 גיליונ | ‚€ƒ– ‚’‡… | 2 ˜ƒ…~‚ ˜‚Š— ˜~ ‡†‡‚Š ‚’‡…–‡‚ ˜”ƒŒ –…ƒ ‡ƒ‚‡‚ ˜‡‚ €‡”Ž * ‡˜Œ– ~ƒ‡  בהעלותכ את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". הדלקת מנורת המקדש היא העבודה של אהרונ הכהנ הגדול. אהרונ אשר ראה את כל הנשיאימ מביאימ קורבנ לחנוכת המזבח, חלשה דעתו מדוע אינ הוא שותפ עמהמ ומביא קורבנ, אלא שאמר לו הקב"ה: 'חייכ, שלכ גדולה משלהמ שאתה מעלה ומיטיב את המנורה'. חנוכת המזבח הייתה אירוע חד פעמי, אירוע מכוננ שמ מנ את המעבר מדור של עבדות לחומריות לדור של עבדות לה', שמביא לידי ביטוי את מדרגת האדמ שבו – היא הנשמה, חלק א–לוה ממעל. ככ במשכנ אנו גורמימ לככ שהשכינה תשרה בתוכנו. עולה השאלה: מדוע יש נחמה בעבודה לדורות – שהיא הדלקת המנורה, לעומת עבודה חד פעמית שקובעת מעבר ומדגישה עליית מדרגה בבניינ האומה? כולמ רוצימ להירשמ בהי טוריה... כיצד יש להשוות בינ שני דברימ השונימ כל ככ? אלא שיש ללמוד מככ שבעולמ היהודי שלנו העבודה המאירה היומיומית, העלאה של אור ה' בכל נושא בכל תחומ, היא המעניקה לנו חיימ נצחיימ. היא הגדולה, היא הנחמה שלנו – כי אנו שותפימ בתהליכ של גאולה, בתהליכ של התפתחות עמ ישראל בארצו, עד לבניינ בית המקדש. ישנמ אנשימ שעבורמ רגע הקמת המדינה הואהמרגשאותממכל. גמאנחנו כאלה. ימימ אלו שעברנו - יומ העצמאות ויומ ירושלימ, הינמ ימימ שבנו קומה בעמנו וכולנו חוגגימ אותמ. אבל אנחנו לא מ יימימ שמ! 'עוד ארוכה הדרכ אל האושר הנצחי' )כמובנ שמי שחי חיימ יהודיימ אמיתיימ מאושר בכל יומ, כי הוא פשוט עושה מה שאמיתי ונכונ לו...(. אנו בני הציונות הדתית רואימ את עבודתנו כעבודת הכהנ הגדול, בכל מקומ להדליק ולהפיצ את האור. ובעולמ הזה אינ מנוחה, תמיד יש מה להו יפ, מה להדליק... נקודה נו פת העולה מנ הפ וק היא בהחלפת המילה 'בהעלותכ' במקומ בהדליקכ, והציווי - להיטיב את הנרות ככ שכל הנרות ייפנו אל עבר פני המנורה. אחדות, אחדות, אחדות! רבותי היקרימ, אחימ ואחיות! כל יהודי הוא שלהבת אור, "נר ה' נשמת אדמ", ברגע שכל שלהבת תהא עולה מאליה ובצורה מאוחדת, תגיע ברכה גדולה לכלל עמ ישראל. זו היא זכות גדולה להיות ממשרתי עמ ה'! זו היא זכות גדולה להתאמצ ולפעול בכל חזית אפשרית: עבור ערכי המשפחה, עבור הכבוד הלאומי, עבור הישרות והמו ר הציבורי והאישי, נגד השחיתות הפו ה ופושעת ברחבי מנגנונימ שונימ, ועבור חינוכ ותרבות לציבור היקר והתורמ מכולמ, הוא הציבור הציוני דתי. ”ציונ היא, דורש אינ לה”, חזונ הציונות מתחיל בשיבת עמינו לציונ בקיבוצ גלויות, עובר דרכ מאמצינו לפתח את מדינת ישראל בכל התחומימ כולמ: כלכלה, אקדמיה, צבא, והכל ביב הקודש. ומגיע בעזרת ה' עד לבניית בית המקדש, לשיבת ה' לציונ - ותחזינה עיננו בשובכ לציונ ברחמימ. חברי הציונות הדתית המ נושאי הדגל של החזונ הזה במלואו. זוהי המשימה הגדולה העומדת לפתחנו, ואני קורא לכל אחיי ואחיותיי בני הציונות הדתית, בקהילת אחוזה, נו"ש, קרית שמואל, הדר וקרית אליהו, ועוד ועוד קהילות שנרצה להכיר ולצרפ, לה תכל על כל העיר שלנו בגדלות - כולמ עבור כולמ. בינ אמ המ במגזר שלנו, בינ אמ המ אחינו ואחיותינו שמחוצ למגזר, אמ נתאחד כולנו ונ תכל אל פנימיות המנורה - לשאופ כולנו אל המטרה העמוקה שיש בכל צד של עשייה בחיינו, נתאחד כולנו ביב החזונ והשאיפה לקודש והגשמת חלומנו כעמ ישראל לדורותיו! ˜‡~’‡……–ƒ~ ˜Œ ˜ƒ‰ ƒŽ‡˜ƒ ˜~ ‹‡~ƒ– ˜‡˜‚ ˜ƒŽƒ‡”‚ ‡Ž ƒŽ~ ‹Šƒƒ –ƒ~‚ ˜~ •‡Š‚Š ‹ƒ•Œ Š‰ Šƒ€‚ ‚‰‚ ‘‡ƒ‚Š ‚Œ —‡ ‡Œ˜ ‚…ƒŽŒ ‡~ ‚„‚  ‚’‡… ƒ–•