שביעי

י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … חינוך לחיים אני נזכרת בחיי ההוללות שחייתי בתיכון ומבינה שבעצם למדתי המון. אולי לא ספרות או אנגלית, אולי לא למדתי בדרך הרגילה אבל אני נוכחת להבין שמשהו אחד בהחלט למדתי, למדתי ללמוד שבעצמ למדתי. המונ. אולי לא למד תי פרות או אנגלית, אולי לא למדתי בדרכ הרגילה, אבל אני נוכחת להבינ שמשהו אחד בהחלט למדתי, למדתי ללמוד. למדתי ליהנות ממ גרת, לחוות את האוירה ביב הבגרויות, ביב הת עודות ו ביב היציאות הרבות משגרה. ואצלנו באולפנה, רוב הזמנ יצאו משגרה. ה יבה שכיומ אני בעצמי שייכת למ עגל המורימ, שייכת לעולמ המחנכימ, היא בזכות אותמ שנימ הזכורות לי כש נימ בהנ בניתי כלי, אמנמ ייחודי ואולי קצת עקומ או מ ורבל אבל בהחלט כלי המכיל בתוכו, כלי באמצעותו כיומ אני פתוחה ללמוד, צמאה לשמוע, כמעט כל דבר חדש. אז רגע לפני שאתמ בורחימ לכמ לחופש הגדול, תלמידימ יקרימ, אינ קלישאה יותר לעו ה מלומר, אתמ עוד • תודו למורימ שלכמ על השנימ האלו. לבטח תוכל עורכת העיתון הזה להעיד שאהבתי מאוד את הלימודימ בתיכונ. היא למדה איתי. היא בטח זו כרת. אפילו היינו יחד בחדר. השתגע תי על שעות הלימודימ בבוקר, על זמנ הלימודימ בצהריימ, ההכנות לבגרויות, הישיבה בצוותא כולנו ביחד. וואו. איזו תקופה משגעת. אהבתי את כל המקצועות, לא היה לי מקצוע מועדפ, נהניתי להבריז מכולמ במידה שווה. נהניתי להבריז מאנגלית ובאותה המידה מ פורט. נהניתי לשבת לצד חברותיי כשהנ לומדות למבחנימ ואני משרבטת מילימ משירימ שאני אוהבת או תמ מציירת שטויות. לא פ חתי על אפ שיעור. זאת אומרת על אפ הברזה משיעור. זו הייתה המו מחיות שלי. לא להגיע לשיעורימ. ולא הייתי בררנית גדולה בתחומ. מה עשיתי עמ כל הזמנ הפנוי הזה? וואו אל תשאלו מלא מלא כלומ. היה המועדפ אולי שיעור אחד עליי בהברזות - פרות. חברותיי מש כבר הימימ יודעות ל פר שכל הרעיונות ההגותיימ החשובימ ביותר שעלו במו חי היו בזמנ אי הנוכחות שלי בשיעורי פרות. זה העשיר אותי שבעתיימ. אני חושבת שבמהלכ ארבע שנותיי בתיכונ באולפנה הייתי ב כ הכל אולי בחמי שה שיעורי פרות מלאימ וכולמ בשביל הבגרות. ובכל אלו שב ופ אכנ הייתי, ניהלתי את שיחות הנפש העמוקות ביותר שלי עמ חברות. במכתבימ. אהבתי בכל זאת להגיע, כדי לשמוע את המורה שלי ל פרות תמיד אומרת לי שיומ אחד אהיה מורה ל פרות. כמה הייתי צוחקת מזה, מתפקעת מצחוק מה מחשבה המשעשעת, שאני, אנתח שירימ ו יפורימ עמ תלמידימ ועוד מבחירה. ובכנ, עברו חמש עשרה שנה ותראו מי צוחק אחרונ. אני אוכלת היומ את המטפחת ומתוודה בפה מלא. היא צדקה. אני מורה ל פרות. היא לא העזה לחלומ עוד יותר רחוק ולומר שאני אהיה אחת שכותבת י פורימ, שמנתחימ את כתביה או שהיא על דעת עצמה תנתח כתבימ של אחרימ. אבל ככה קרה. נוק אאוט לאגו שלי. יומ אחד, נרש מצאתי את עצמי מת ללימודי פרות וחינוכ מיוחד במ כללה. מצאתי את עצמי יושבת בערגה ועונג רב ומנתחת יפורימ של שי עגנונ )המנטור הנ תר שלי(, מצאתי את עצמי מכינה מערכי שיעור מושקעימ על השיר 'ירושלימ של זהב', ומתרגשת להכינ דפי שאלות על שירי חוה אלברשטיינ או נתנ אלתרמנ. איכ זה קרה לי, ואם תשאלו אותי אז אחרי שאני אכחיש כל קשר לאולפנה אני א כימ להודות שאכנ משהו שמ הושרש היטב היטב. אמנמ לא הייתי כל ככ קונבנציונלית כתלמידה )תודו שהופתעתמ(, אבל בהחלט ראיתי בד מויות האלו הרבה מעבר למלמדי מקצוע. היומ, ממרומ גילי המופלג, אני נזכ רת בחיי ההוללות שחייתי בתיכונ )אל תשאלו אפילו עשיתי גלאח( ומבינה צילום: באדיבות שרי שאשא 21.06.19 | י"ח בסיוון תשע"ט | 360 גיליון שביעי | 12 יעל שבח )במרכז( עם חברות באולפנה