שביעי

שר ו ן ר ו ט ר שלקח לי לפעמים אני מצטערת כל ככ הרבה זמנ לקלוט איכ להיות אמא ש בבה לה )יח ית(. לא שאני טוענת 14 שקלטתי, אבל אחרי שעברו כמעט שנה, אפשר לומר שכבר הבנתי דבר או שניימ. ומהמ אותמ הק מימ שהופכימ אותי לאמא שאני היומ? אותו י וד שהוא גמ וד, כביכול פשוט אבל הכי מ ובכ, ושדורש עבודה תמידית ואפ פעמ אינ לו ופ, הלא הוא היכולת לשחרר ולהרפות. לפני הרבה שנימ למדתי להיות מורה ליוגה. אחד הדברימ העיקריימ שלמדנו היו 'הרפיה בתוכ המאמצ'. כלומר, איכ בתוכ תנוחה קשה לשחרר את האיברימ ומשמ להתאזנ ולצמוח בקלילות. העיק רונ הזה נכונ על הנפש כמו על הגופ, רק שלקח לי מיליונ שנה להבינ את זה. לא רק הילדימ שגדלו והתרבו )תודה לאל( עזרו לי לשחרר את השליטה, אלא גמ החיבור שלי עמ ה', והתזכורת התמי דית שאני לא מנהלת את העולמ וגמ לא המזכירה שלו. דווקא הביטחונ שצברתי עמ השנימ, אפשר לי לבטוח ביכולות של הילדימ שלי, לבטוח בבעל ובבורא עולמ. מתוכ כל אלו התגבר גמ הביטחונ שלי בעצ מי, וההבנה שמה שהכי חשוב בתוכ כל המהלכ הזה של הבית הוא שאני אהיה שמחה, וארגיש שאני בבחירה תמידית ולא איזו שפחה עלובה ומ כנה. זוג צעיר עמ תי בשבת ישב אצלי נוק בנ שנה ל עודה. האמא הושיבה את התינוק עליה, וכשהוא זרק את האוכל שלו לכל עבר, משכ במפה והפיל הכל, ודחפ את האצבעות לכל קערות ה לטימ - אני נחרדתי. לא רק מהבלגנ שהתינוק עושה, אלא מהת כול של האמא ש ו בלת ומתלכלכת, ומ תכלת על בעלה בעיני עגל שיציל אותה, אבל לא אומ רת לילד דבר. "תגידי לו שיפ יק", אני מייעצת לה. "לא, מה הוא מבינ?" היא אומרת "וחוצ מזה אני רוצה שיחווה את האוכל דרכ הידיימ, זה בריא". יש לי הרבה מה לומר לה אבל אני שותקת. גמ אני רציתי לתת לילדימ שלי לחוות, ושנימ בלתי ב עודות הללו, והייתי צריכה להחליפ ארבע מאות שמ לות בשבת אחת. היומ זאת בכלל לא שאלה. הילד הקטנ שלי יודע שא ור לו לגעת באמא בידיימ מלוכלכות, ואמ הוא ניגש אליי בידיימ מלאות שומנ של עופ אני נחרדת ברמה כזאת שהוא נבהל ובורח. לראות אותו מ תובב בבית עמ אגרופימ קפוצימ עד שמישהו יאות לש טופ לו את היד, זה לא מחזה נדיר. אז אני אמא רעה? אולי, אבל אני אמא שמחה ב עודת שבת, שמחה שלא צריכה לריב עמ הכתמימ בבגדימ שלי, ושמחה שהילד שלי מבינ מקטנות היגיינה מהי. הייתי בטו כשהייתי אמא צעירה חה שה' העניק לי מתנה ושמה 'אינטואיציה אמהית' ושיש לי בעלות בלעדית עליה. עמ השנימ הבנתי שיש משמעות לדבר הזה שנקרא 'אבא', ושגמ אמ הוא כע נ או קפדנ זה לא אומר שהילדימ שלי ישרטו לנצח מככ, ואפילו להיפכ. למדתי להעריכ את דרכ החינוכ שלו, גמ אמ אני לא לגמרי אמא סבבה הילד הקטן שלי יודע שאסור לו לגעת באמא בידיים מלוכלכות, ואם הוא ניגש אליי בידיים מלאות שומן של עוף אני נחרדת ברמה כזאת שהוא נבהל ובורח. אז אני אמא רעה? אולי, אבל אני אמא שמחה מ כימה. ואני גמ מאוד שמחה שהבנות שלי לומדות מה זה גבר, כדי שיוכלו להתמודד עמ הבעל שלהנ ביתר קלות. למדתי גמ את המקומ בו אני צריכה לשימ את הגבול לפני שאני מגיעה לקצה שלי. הרי הילדימ הללו המ לא רק שלנו, המ גמ של בורא עולמ. אז אני עושה את ההשתדלות, והוא ממשיכ את המהלכ בצו רה המושלמת ביותר. אבל אמ השתלטתי ולא השארתי לו רווח, הוא יניח לחולת השליטה שבי להתמודד, ולא ימהר לשלוח את הישועה. היומ האינדיקציה שלי לדעת האמ אני אמא טובה היא לשאול את עצמי בכל י טואציה - מה יעשה לכ טוב? ולהשתדל בכל הכוח לקיימ את זה. זאת לא הפקרות, זה עניינ של דר עדיפויות. וב ופו של דבר גמ אמ עברתי על כל האידיאלימ שהצבתי לעצמי, אבל אני מחייכת לבעלי כשהוא חוזר הביתה - מבחינתי זה מה שנקרא • 'אמא טובה'. sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: 28.06.19 | כ"ה בסיוון תשע"ט | 361 גיליון שביעי | 12