שביעי

י ע ל שב ח הכרתי אנשים נפלאים שעם הזמן הפכו מפרצופים וירטואליים לאמיתיים, התחלתי לכתוב את עצמי מבלי לסנן, ובניתי לי אישיות, אבל חכו שנייה, יש לי כביסה לתלות, אני לא באמת פנויה לכל זה תמיד לחפש את הדרכ להתיר ולהקל. כי להחמיר זה קל יותר, אבל החכמה האמיתית היא למצוא דרכ להתיר ולה צליח לשלב את ההיתרימ האלו ביומיומ בצורה שתשרת לי את עבודת ה' שלי. ואני בלילה, 12 בינתיים כבר עדינ כותבת את הטור )הכבי ה כבר נתלתה ברוכ ה'( ומדי פעמ פוזלת לכיוונ הפיי בוק. אבל שתדעו, שבזמנ האחרונ את הצהרימ שלי אני מבלה ללא אינטרנט בדיוק מה יבה ההיא, שנשא בתי והייתי זקוקה לשוערימ שישמרו לי על הגדרות וידאגו שלא אהפוכ לאיש קש וירטואלי. וזה ה וד בעצמ. תמיד לשאול את עצמי, האמ אני מנהלת את הפיי בוק או שהפיי בוק מנהל אותי. טוב יאלה ביי, חייבת לכתוב פו ט בקבוצת 'אחי זה רעיונ של מאה ריבוא • זוזימ אחי' לפני שיתפ ו לי... אחת השעה עכשיו כמעט בצהריימ. לידי ערמת כבי ה רטו בה מתייבשת לאיטה בהמתנה שאתלה אותה כבר כמעט שעה, והכבי ה הנו פת תכפ מ יימת לעבוד. כשחושבימ על זה, כל מה שעשיתי הבוקר זה רק לכתוב את השורות האלו. ולמה? מילה אחת - פיי בוק. הנה מתחיל להתגולל לו טור נוראי על נזקי הטכנולוגיה, וכמה פויה זה העולמ המתקדמ הזה, ומתי כבר נשכיל לחזור לפעמ כי פעמ היה הרבה יותר טוב ואפ אחד לא מת מ רטנ במוח בגלל קרינה. ובאמת, ברצינות גמורה, איזה דור אנחנו שהמילה הג ה ביותר שהילדימ שלי למדו לומר זה 'יא-מכורה אחת', שמה שהילדימ שלנו רואימ מאיתנו זה רק את כושר ההקלדה שלנו, את העי ניימ המצועפות במ כ ואת הריק המתג לה כשאנחנו מרימימ את העיניימ ממנו. בואו נעשה דבר כזה, נ כימ שיש ח רונות. כנראה שהרבה. אבל לא נמנה אותמ עכשיו. אני רוצה דווקא למנות את התובנות הפרטיות שלי, מבלי להר גיש אשמה או מטיפה או כל מיני כאלה. אני אתחיל מההתחלה. היה לי חשבונ (, ג 2007 פיי בוק מרגע לידתו )שלהי רתי אותו מתישהו אחרי שעובדיה נולד, ופתחתי אותו שוב ערב לפני הרצח של רזיאל. למה? לא ברור. אבל מה שקרה אחר ככ הפכ למעניינ מרגע לרגע. הבמה הזו, שנבנתה מתחת לרגליי בליל הרצח, הפכה לכלי טיפולי בשבילי. אמנמ זו לא הייתה הפעמ הרא שונה שכתבתי. כתבתי בעבר, אבל לא לאומה כולה )מי ישמע, ראש הממשלה מדבר אליכמ כעת(. זה לא רק העניינ של הכתיבה. הפיי בוק פתח בפניי את הדלת לה מונ אנשימ וקשרימ, בינ השאר לקבו צות נפלאות ונהדרות שממש מרימות לי את הראש מעל המימ. הכרתי אנשימ נפלאימ שעמ הזמנ הפכו מפרצופימ וירטואליימ לאמיתיימ. התחלתי לכתוב את עצמי מבלי ללטש או ל ננ. בתחי לה מבלי לצפות שמישהו אכנ יתעניינ בכל זה )כבר לא שמ, עבר לי, איפה הלייקימ והתגובות שלכמ?(, ולאט לאט בניתי לי אישיות שמ, בשבילי הוויר טואלנד. עדינ יש שמ כמה שכונות שזרות לי, עדינ לא הגעתי לכל המחוזות המרתקימ באמת, אבל חכו שנייה יש לי כבי ה לתלות, אני לא באמת פנויה לכל זה. וחוצ מזה, הפיי בוק בעצמו מאותת לי שכבר עברה שעה מאז שהתחלתי לשו טט בו והגיע הזמנ לחזור לחיימ האמי תיימ. כנ, כי מנגד לכל היתרונות יש ח רונ מובהק אחד, הפיי בוק זמינ. והזמינ הזה שואב, מאוד. ולפעמימ אני ממש מבינה את עצמי של פעמ שבחרה ל גור את הפיי בוק הישנ שלה. פעמימ רבות אני חושבת שאולי באמת זה הפתרונ. לה תנתק וזהו. אבל אז אני נזכרת באותו כלל הלכתי שלמדנו מהרב עובדיה זצ"ל - 'כח דהיתרא עדיפ'. כלומר, shutterstock איור: yaels@shvii.co.il …… … וירטואלנד 28.06.19 | כ"ה בסיוון תשע"ט | 361 גיליון שביעי | 14