שביעי

12.07.19 | ט' בתמוז תשע"ט | 363 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר השבוע עברתי בגינה ממש היה שמ פ ל במרכז תל-אביב, מלא בבגדימ וחשבתי שגר שמ הומל . כשה תכלתי מקרוב ראיתי שלט 'פינת הנתינה'. "נחמד", חשבתי לעצמי, והת קדמתי עוד כמה מטרימ לאזור שבו יש קערות מובנות על האדמה 'פינת האכלת והשקיית בעלי חיימ'. "כמה מתחשב", הרהרתי. בכל חלונ שני בדרכ הונפ בגאווה הדגל הצבעוני המ מל את האחווה והש וויונ. "עיר של שלומ", חשבתי לעצמי. הרבה שנימ לא ה תובבתי בתל אביב ואיני מורגלת לחוקיה החדשימ. הלכתי לתומי על המדרכה, אבל מ תבר שבפ הלא נכונ שלה. כנ, בתל אביב כבר אינ ממש מדרכות להולכי רגל כי הנ מיועדות לרו כבי האופניימ והקורקינטימ, והולכי הרגל מ תפקימ בפ צר שפעמימ רבות ח ומ במכוניות חונות. אחרי שעברו על פניי כמה רוכבי קורקינטימ חשמליימ במהירות קמ"ש, הבהילו והפריחו את נשמתי 40 של ו יננו לעברי משהו שאינו נשמע כמו בר כות, הבנתי שעברתי עבירה חמורה וחזרתי לדרכ החתחתימ של הפ הימני במדרכה. "איך הולכים פה עם חמישה תהיתי לעצמי, "הרי אני לבד ילדים?" בקושי עוברת פה". אחר ככ עברתי בכיכר הבימה המרשימה והיפה, ועצרתי ליד גינת החול. אימהות בגילי עמדו עמ התינוקות שלהנ והישוו בינ הפעוטונימ. "אצלנו יש מישהי שאחראית רק על הניקיונ ועל ההחתלות, ככ שהשתיימ האחרות פנויות רק לתינוקות". "אצלנו נותנימ רק מזונ אורגני, אז נכונ שאני משלמת יותר...". "כמה?", קוטעת אותה חברתה. "חמשת אלפימ שמונת מאות לחודש, למה כמה את?", "ארבעת אלפימ מאתיימ" היא עונה. "בזול" אומרת חברתה, וקנאה נו צצת בעיניה. "אבל בשביל אוכל אורגני זה באמת שווה" עונה השנייה. אני ממשיכה לצוטט, אבל אפ אחת מהנ לא מדברת על הדברימ שבאמת חשובימ בגנ כמו האמ הגננות אוהבות וחמות? או מה עושימ שמ משבע וחצי עד ארבע וחצי? ברור לי שזה מושקע ומנקר עיניימ בדמות אלבומי תמונות לכל ילד, ויצי רות מפימו ומדא . אבל גמ ברור לי שאינ כמעט התייח ות לאהבת ישראל למשל. ופוגשת חברה אני ממשיכה בטיול משכבר הימימ, היא מטפלת בשני פעו טות. "וואו, יש לכ תאומימ?" אני שואלת, והיא מ פרת לי על הקומבינה של החיימ שלה. "כנ, את זוכרת את דנה )שמ בדוי(, אז מצאנו יחד אותו תורמ מארה"ב שהתיק שלו פתוח. אז נכונ שזה עולה קצת יותר אבל הילדימ יוכלו לפגוש אותו אמ ירצו. חצי מהזמנ הילדימ אצלי וחצי אצל דנה, וככה לכל אחת יש זמנ גמ לעצמה, וליל דימ יש בימ משני הצדדימ". היא מחייכת כאילו ניצחה את המערכת, ואני כמעט מקנאה כשזה נשמע כה נורמלי ומ ודר. בצד השני של הכיכר מתארגנת מחאה והשלטימ צצימ: 'ביבי תתפטר', 'בוגדיהו'. אני עוברת לידמ ונדמה לי שהשנאה והת כול מופנימ כלפיי אישית בגלל כי וי הראש המפליל. פתאומ אני לא מרגישה בנוח יותר בעיר ילדותי. נדמה שמה שאני במקום הכי נמוך בתל אביב "אתם הדתיים הרסתם לנו את המדינה, אין לכם בושה". אני ממהרת להיכנס לרכב ולברוח, כי יש פה מקום לאריתראים, לזוגות חד מיניים ולשמאלנים, אבל לי, שגדלתי וינקתי תל אביב, כנראה כבר אין מייצגת לא מתאימ ל טנדרטימ שמ, וחו ר ה ובלנות בהתאמ. ונתקלת אני מבקשת ללטף כלב במבט מאיימ, "גברת זאת גינת כלבימ. אינ לכ מה לעשות פה, וגמ בחירות בק רוב", הוא והכלב נובחימ לעברי ואני לא מבינה מה הקשר. כשאני רוצה להוציא את הרכב מהחניה יורדת השכנה מלמ עלה וצורחת עליי שעמדתי על פ אחד של אדומ-לבנ ושהיה לה מאוד קשה להוציא את הרכב שלה. אני מ תכלת שוב ורואה שיש המונ מקומ, אבל היא בהי טריה "אתמ הדתיימ הר תמ לנו את המדינה, אינ לכמ בושה. גונבימ גמ את הכ פימ שלנו ומתנהגימ כמו פושעימ". אני ממהרת לברוח, כי יש פה מקומ לא ריתראימ וילדיהמ, לזוגות חד מיניימ, לזוגות עמ ילד וכלב ולשמאלנימ. אבל לי, שגדלתי וינקתי תל אביב, כנראה • שכבר אינ... sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: