שביעי

12.07.19 | ט' בתמוז תשע"ט | 363 גיליון שביעי | 40 צילום: לירון מולדובן המחיר שווה המ כנות שלהמ. כציונימ היינו הכי מ כנימ בעולמ, אבל אמרנו: אנחנו לא קורבנות ולא מתבצרימ במ כ נות, אלא אדונימ לגורלנו. יש לנו זכות כמו כל העמימ. השכנימ שלנו מאוהבימ במ כנות, ותראו איפה אנ חנו ואיפה המ. ”הייתה לי תלמידה מעדה מ וימת שלמדה את הפטנט הזה ולא נתנה למרצימ לדבר. כל דבר היא פירשה כאפליה נגדה. היא בעצמ לימדה את כולמ: אל תיקחו לעבודה אנשימ מהעדה שלי, ממש לא כדאי לקחת אותמ. ככ אנשימ מקדמימ את עצממ, ודופקימ את כל מי שאחריהמ. ”בארה”ב היו מהומות אדירות עקב מות שחורימ בידי המשטרה ובעקבות ככ עלייה בעקומת הרצח, כי שו טרימ בורחימ ומשאירימ את הזירה לפושעימ. ככה יוצרימ הבדלה. כל אדמ נורמלי יגיד לעצמו: למה לי את הצרה הזו, למה שאקח אותמ לעבו דה? הרי כל מה שאעשה א תבכ. אז אני נחמד, אומר שלומ יפה, ועובר לצד השני של הכביש”. מה אתה מציע להמ לעשות?  ”אפשר לבחור, להיות מרטינ לותר קינג או חלק מהפנתרימ השחורימ. קינג חינכ שהאופי משנה ולא הצבע, וגרמ לרוב האמריקאימ לאהוב את האינטגרציה. לעומתו הפנתרימ לא רצו להיטמע, וזה רע. זה גרמ א ונ לשחורימ באמריקה. בעצמ אמרו להמ: קחו את השכונות שלכמ - ולא רוצימ לשמוע מכמ יותר. א ור למי עוט להפוכ את עצמו לגורמ התקפה ושנאה על הרוב. אני באמת מק ווה שהעדה האתיופית לא תזנח את פרויקט כור ההיתוכ הישראלי”. בצד הימני מיהרו להאשימ את  הקרנ החדשה במימונ ההפגנות. ”הקרנ החדשה מצרפת את מאבק האתיופימ למ תננימ. ככ, במקומ לדבר על תרבות יהודית משותפת הופכימ אותמ לאאוט יידרימ. זו ממש קרנ לדה ציוניזציה של ישראל”. ”לא לשלול את הדת” ”מרבית החילונימ נטשו את הש מאל”, טוענ טאוב. ”אינ לבנ אדמ כמוני בעיה להצדיק את הלאומיות, את המדינה ואת הדמוקרטיה או "את הפוסט ציונים ואת האנטי ציונים תמיד שנאתי". ד"ר טאוב את המאבק בבתי המשפט. אני לא נזקק לאלוקימ כדי להצדיק את זה. רוב הציבור החילוני, שעדיינ מאמינ בציונות ובדמוקרטיה, עבר לימינ ולמרכז”. מה תפקיד הציונות הדתית כיומ?  ”אני ח יד של הברית ההי טורית. חרדי אומר שהיהדות היא דת, חי לוני אומרי שהיא לאומ, ודתי-לאומי אומר שהיא גמ וגמ. ככ יש מכנה משותפ, שנשענ על ה כמה חלקית ולא מלאה, ואת הב י הזה צריכ לשמר. הקדשתי פר להתנחלות הד תית מתוכ פולמו , אבל הבהרתי שזה ויכוח בתוכ המשפחה, וזה קריטי. אני רוצה את החיבור למ ורת, אבל בלי שיהיה תלוי רק באמונה. ”הרצל חיזר אחרי רבנימ כי הבינ שתפי ה לאומית של היהדות לא יכולה לשלול את הדת. אמנמ בנ גוריונ אמר ’הדת תעבור, זו מינ מחלת ילדות', אבל לא הפ יק לצטט את התנ”כ ככור שבו נוצרה הזהות היהודית, והתייח לתנ”כ בלי לדבר על האל. גמ מגילת העצמאות מזכירה את התנ”כ, ללא ההבטחה האלוקית • על הארצ”. פוליטיקלי קורקט זה לא ’נימוסים טובים', אלא מחשבה שאם נתקן את השפה גם המציאות תשתנה. אירופה היא יבשת שלמה של הכחשת הבעיה, שעוסקת רק בטיפול במצפונו של הדובר. הכל מתפוצץ בפרצוף