שביעי

19.07.19 | ט"ז בתמוז תשע"ט | 364 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר זהירות, טור חנפני לפניכם, אני מקדימה ומודה. כנ, אני יודעת שזה במיוחד, במיוחד לא בעת cool לא הזאת כשכולמ עטימ על כולמ בכל מקומ - בתחנת רכבת, בתור לרופא, בכביש ובעיקר בתקשורת שבה א ור להגיד אמירות מכלילות, במיוחד לא על מגזרימ או ציבורימ מ וימימ. אז גמ אני מרגישה את זה בפנימ, את האש השורפת הזאת, ובא לי לפתוח וואחד ג׳ורה, ויש לי המונ מה להגיד ואני גמ צודקת. אממה, גמ ככה חמ לי והמזגנימ מייבשימ ת׳נשמה, ואינ לאנ לברוח כי הימ מלא במדוזות, אז אני שואלת את עצמי, מה באמת נשאר לי לעשות? או ל תומ חזק חזק )מה שאני לא באמת מ וגלת לעשות( או פשוט לציינ את מה שטוב. נכונ, זה משמימ, אינ בזה כותרת שאפשר לנפח ואנחנו לוע ימ את ה'תחשוב טוב יהיה טוב' לארוחת בוקר. אבל ביהדות כמו ביהדות - הכל הפוכ על הפוכ. תמוז ואב, שבתפישה שלי אמורימ להיות חודשימ המייצגימ חופש, מרחבימ וקלילות בגופ ובנפש, כאילו עושימ לנו דווקא ואומ רימ 'בא לכמ לעופ על עצמכמ? בא לכמ לחגוג מצאת החמה עד צאת הנשמה? אז כדאי שתחשבו פעמיימ לפני שאתמ יוצאימ מהבית, כי מאוד חמ ומ וכנ שמ בחוצ'. אז החלטתי לבוא גם אני הפוך על הפוכ ולדבר קצת עליכמ. כשהוזמנתי לראשונה לכתוב ב׳שביעי׳ לא הכרתי את העיתונ, וגמ לא ממש את המגזר הדתי לאומי. נכונ, כבר גרתי כמה שנימ בתוכו, אבל אתמ צריכימ להבינ שלחוזר בתשובה לוקח די הרבה זמנ להבינ מי נגד מי בכל ה חלה הזה. בהתחלה זה נדמה לנו שיש חילונימ ויש דתיימ, ורק אחרי שיש פז"מ מת חילימ להכיר עולמ שלמ שאינו ידוע. זה קצת כמו לעבור ארצ במובנ מ ויימ, עמ המבטא האחר, המושגימ, השירימ, מו דות התרבות והניואנ ימ האינ ופיימ. עד היומ אני מרגישה שיש עוד כל ככ הרבה שאני לא יודעת, אפילו שיש לי כבר שנימ וילדימ במגזר. לאחרונה, אחרי שנחשפתי לדיבור על החיבור בינ החרדימ לחוזרימ בתשו בה, התחלתי לחשוב ולהעריכ את הדרכ שאנחנו עברנו, ובמיוחד את החיבוק לו זכינו ולו אנו זוכימ עד היומ. חשוב לי לכתוב את זה שחור על גבי לבנ: הקהילה הדתית לאומית קיבלה אותי ואת משפחתי בדלתות פתוחות ובחיבוק אינ ופי ואוהב, הנ במקומ בו אני גרה והנ על גבי דפי העיתונ הזה. מאז שהת חלתי לכתוב פה ועד היומ לא מפ יקימ לפרגנ לי, וזה לא מובנ מאליו. למה? כי הקול שלי הוא קול שונה, שלא תמיד נשמע, שאולי לא תמיד רוצימ לשמוע. אני מתלהבת מקיום מצוות, מתלהבת מה׳ יתברכ, מהמשיח, מה גאולה, חשוב לי לדייק את האמת ואני לא מוכנה להתפשר על כל אלו. אפ על פי שאני מרגישה על חברות שלי שהנ דתיות מבית שהנ לא עושות מזה עניינ כמוני, הנ ממש מתלהבות כשאני מדברת כמו ילדה קטנה על אבא שלי שבשמיימ. מפרגנת חשוב לי לכתוב: הקהילה הדתית-לאומית קיבלה אותי ואת משפחתי בדלתות פתוחות ובחיבוק אינסופי. חברותיי מתלהבות כשאני מדברת כמו ילדה על אבא שבשמיים, אפילו כשהן יורדות עליי ״יואו שרון, זה הכי חוזר בתשובה שלך״ נדמה לי לפעמימ שהנ אפילו רוצות לשמוע זאת שוב ושוב, אפילו כשהנ יורדות עליי ״יואו שרונ, זה הכי חוזר בתשובה שלכ״. דבר נו פ שאני מעריצה עד בלי די במ גזר הזה זה היח ימ שבינ אדמ לחברו. בואו, אמ חשבתי פעמ שאני אשת ח ד - מה זה הייתי רחוקה שנות אור מכמ. זה כל הזמנ מדהימ אותי מחדש: האכפתיות, הערבות ההדדית, הרצונ לעזור, ההתגיי ות המיידית וכמות הח ד הבלתי נדלית שנדמה שמו עברת בגנימ או בחלב, כשאני רואה בני נוער ש ועדימ זקנימ ואני מרגישה שבחיימ לא הייתי יכולה להחליפ איתמ. ולא, קור מד״א זה לא כיפ! אפילו שכל החברות פה עושות את זה. אז רק רציתי להניח את זה פה ולהגיד שנכונ שלא הכל מושלמ ויש עוד דרכ לעבור, אבל אני מרגישה שזאת הדרכ הנכונה, וכל עוד יש רצונ טוב )ויש( - • יש גמ תקווה! sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: