שביעי

19.07.19 | ט"ז בתמוז תשע"ט | 364 גיליון שביעי | 12 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … איזה ביטוי מז רוקדת על הדם. וויע. אני מדמיינת אישה, לבושה בש מלה אדומה, איפור כבד ושיער א ופ, מחוללת ומרקדת מעל שלולית דמ בנ עלי עקב לצלילי מנגינה עליזה. מעורר חלחלה וקניבלי ביותר. אני חווה את הביטוי הזה פעמימ רבות מאוד, מקרוב, לפעמימ כביקורת, לפעמימ כציניות. באופנ אישי אני אדמ ציני מאוד, מש תמשת בכלי הזה בעיקר כהומור עצמי, משתדלת מאוד שלא לפגוע איתו באחרימ אבל רואה ערכ גדול בשימוש בו, כשריונ, חומת מגנ מפני העולמ ומהמורותיו. עוד בימי השבעה הקשימ והבלתי אפשריימ היו עיתונאימ וגמ תמ אנ שימ עמ 'לב זהב' שראו לנכונ להאשימ אותי או את משפחתי בריקוד על הדמ, בני יונ ל חוט טובות הנאה כשדרשנו שיכירו בחוות גלעד כיישוב מנ המניינ בתשובה לרצח. זה כמובנ מאוד מצחיק לחשוב שמישהו מאיתנו חשב על עצמו באותמ הרגעימ. הרי יכולתי לבקש וילה בקי ריה, או למבור גיני ודרכונ ניו זילנדי. אבל אינטר נטית שכמותי, ניצלתי את הרצח למטרות הנאה בצורת אישור יישוב בישראל. בושה. היו, ועדיינ יש, את צקצקני הלשונ שמביטימ בי כעת וחושבימ לעצממ: היא הייתה צריכה להצטנפ מתחת לגלימתה השחורה והמרופטת עמ יתומיה זבי החו טמ, ולבכות עד שקומתה תפחת ושעיניה יהיו רכות. ובמקומ זה, הביטו בה, היא קמה, מתרוממת, צועדת, מחייכת, רו קדת על הדמ. בואו תשמעו משהו בכל זאת, אמ כבר המושג הזה לרקוד על הדמ קיימ בשיח, ואמ יש למישהו זכות לרקוד על דמ של מישהו, אז זה לאלמנה על הדמ של בעלה. במיוחד אלמנת טרור. שב עלה נרצח בנ יבות לאומיות, תמ כי הוא יהודי, ואמ היא 'תרקוד על דמו' על כל המשתמע מככ, כולמ יזדעזעו וידברו על זה, וידאגו שזה לא יקרה יותר. כי זה בלתי נתפ . בכל קנה מידה. מאז הרצח אתם מכירים אותי. לפני כנ הייתי לעצמי ולביתי, עדיינ בו לטת ושמחה וחיה אבל ל ביבתי הקרובה. הרצח הביא עמו פר ומ, ויחד עמ הכ תיבה והעברת השיחות התחלתמ להיחשפ אליי. אני מנגד ממשיכה כי אני אוהבת לכתוב, ואני אוהבת ל פר עליו ועלינו. זה עושה לי טוב כעת ונותנ לי משמעות. אני לא רוקדת על הדמ שלו. אני גמ לא מלקקת את הפצעימ שלי, וגמ לא ממנפת את הרצח לצרכיי האישיימ. אני ב כ הכל חיה מתוכו. אמ נשנה את הט רמינולוגיה, אני לא ממנפת את הרצח אלא את האבל שלו. את הרצח הייתי מבטלת גמ תמורת קטיעת כל אבריי פרט לליבי ועיניי. שאוכל לראות איכ זה מרגיש בלי הכאב הזה. אבל אמ כבר כאב אז אותו אני ממנפת. מייעדת. מתעלת. תקראו לזה איכ שבא לכמ. סוגרת חשבון עוד בימי השבעה הקשים האשימו אותי בריקוד על הדם, בניסיון לסחוט טובות הנאה כשדרשנו שיכירו בחוות גלעד בתשובה לרצח. אינטרסנטית שכמותי. ניצלתי את הרצח למטרות הנאה בצורת אישור יישוב בישראל. בושה שאני רוק אם נוח לכם לחשוב דת על דמו ובככ זה יעורר זעזוע ורחמי שמימ אז מה טוב. אמ זה מה שעוזר לכמ לנ ות להבינ את מה שמתרחש בעולמ ההישרדותי בו נאלצתי לחיות, עולמ בו הלבד חונק כל פינה בבית, עולמ בו כל מה שחשבת שטוב פתאומ מוטל ב פק, עולמ בו הילדימ שלכ לא יראו עוד את מה שהיה להמ ב י י ביותר, עולמ בו הכאב והזיכרונ צועדימ לצדכ בכל רגע נתונ ודואגימ להכביד עליכ בכל צעד במ ע הזה, אז אני את שלי עשיתי. מה שקורה לכולנו אחרי משברימ וב עיקר אחרי מוות, זה בחירה בחיימ. בחיי ערכ. בהתבוננות והבנה מה חשוב ומה לא. ואמ זה נקרא לרקוד על הדמ, אז אני • גאה שזה מה שאני עושה. צילום: נעמי מלאכי