שביעי

26.07.19 | כ"ג בתמוז תשע"ט | 365 גיליון שביעי | 14 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … שחי בעולמ היה היה ילד קטן, ק ומ. ובעולמ הק ומ ההוא היה יער גדול בו כל אחד היה אחראי לטפח עצ אחד. היער היה ירוק ויפה, עמ עצימ גבוהימ, חזקימ ותמירימ, עמ פירות ופרחימ. המ שעולימ שביער היו רחבימ, חוליימ וצב עוניימ וריח פריחה והדרימ שרר באויר. יומ אחד טייל הילד ביער, וראה בדר כו עצ גדול ובודד עמ פירות יפימ ובש לימ שלא נקטפו, וענפימ גבוהימ וירו קימ שלא נזמרו. העצ היה תמיר, ירוק ויפה, אכ בודד ומעט מוזנח. הוא היה זקוק לטיפוח והילד הבינ שמי שאחראי לטיפוח ותחזוקת העצ איננו. הילד לא יכל לעמוד מהצד, והחליט שהוא ישקיע בעצ הבודד בעצמו. וככ מדי שבוע, נהג הילד להגיע אל העצ, להשקות אותו, לגזומ ולנקות אותו ואת ביבתו, לטפ עליו, לקטופ את פירותיו, לשמור ולהגנ על העצ הגדול. פעמימ היה הילד יושב לצד העצ אפילו יומ שלמ ולא עוזב, ובלבד שהעצ לא יהיה בודד. העצ שעבר ימימ רבימ של בדידות, החל משתקמ ונראה שהוא גדל, מתע צמ ומתחזק מיומ ליומ. ככ לתקופה לא קצרה, אולי שנה אולי אפ יותר. לימימ, שתל הילד עצ משלו, שצמח וגדל. העצ הבודד כבר לא היה זקוק לו. אחרימ היו שמ לטפח אותו והילד הש קיע רבות בעצ הפרטי שלו, דאג להש קות ולטפח כל עלה וכל ענפ, גזמ ועידר מ ביבו והקפיד מאוד על יופיו וגדילתו של העצ, ויומ אחד הילד נעלמ. הלכ לבלי שוב. והעצ שהיה כבר תמיר וחזק, נותר בודד. ממש כפי שהיה העצ ההוא. אל העצ קרבו ילדימ וראו זה פלא, אחרימ, שראו את העצ נזנח והחלו בע צממ לטפח אותו במקומו. החלו להשקות ולעדור, ביקרו שמ כמעט כל שבוע, בכל הזדמנות שיכלו. ממש כפי שהוא טיפח את העצ הבודד ההוא, כשעוד היה צעיר. העצ של הילד השתקמ ולא נזנח, טופח ואפ היה מהיפימ שביער. הוא נותר תמיר וגדול ולא נשאר בודד. עד ליומ הזה. החושפ הסיפור הזה הוא משל, פנ נו פ בחיי ובחיינו. כשכתבתי לרא שונה את ה יפור הזה לא ידעתי כל ככ לה ביר את מיקומו בחיי. ידעתי שהוא שלי, ידעתי למי הוא מכוונ אבל התק שיתי לה ביר אותו. כיומ אני יודעת ל פר, שה יפור הזה הוא יפורו של רזיאל הצעיר, שבהיותו בחור פגש משפחה שאביהמ נפטר בטרמ עת והוא החל להגיע אליהמ, לעזור במה שאפשר, לשחק עמ הילד הקטנ, לעבור שבתות וזמנימ קשימ איתמ, ולהיות למשענת בעת הצורכ. באופנ כמעט בלתי הגיוני, כשרזיאל נרצח זכינו לקבל את התמורה מאותמ הימימ. זכינו לבחורימ נפלאימ, שבאו כמעט מדי יומ, טיפחו את ילדיי, דאגו להמ, נמצאו איתנו בחגימ, בימימ מיוחדימ ובימימ קשימ, בשבתות ול העץ הבודד זהו סיפורו של רזיאל הצעיר שבהיותו בחור, פגש משפחה שאביה נפטר בטרם עת והוא החל להגיע אליה, לעזור במה שאפשר ולהיות למשענת בעת הצורך. כשרזיאל נרצח זכינו לקבל את התמורה עתימ תמ בשעת המקלחות או ב יפור לפני השינה. איכשהו ה יפור הזה פרח מזכרו ני, על אפ שידעתי זאת תמיד. על אפ שבימי השבעה אותה המשפחה באה לנחמ ולהזכיר שככ היה. איכשהו, כשהבחורימ הפכו למשענת בעת הצו רכ, לא ראיתי לנכונ לחבר ולקשר את זה ל יפורו של רזיאל. וה יפור כנראה שהעת הגיעה הבשיל דיו כדי להפוכ להיות מתאימ במ ריו לא רק לנו. זכינו, ואנו זוכימ שיתקיימ בנו מאמרו של שלמה המלכ. זכינו ורזיאל, מבלי לדעת זאת, שלח לחמו על פני המימ והנה, רוב הימימ הגיע, ומצאנוהו. יהי ח דכ עלינו כאשר • ייחלנו לכ. shutterstock איור: