שביעי

02.08.19 | א' באב תשע"ט | 366 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר בתור אני ממש שונאת לנקות. ילדה קטנה תמיד הייתי מתחבאת כדי להתחמק מלעזור לאמא בעבודות הבית, והרוב היה נופל על אחותי הגדולה ששנאה אותי בשל ככ. כשבגרתי ויצא תי מהבית המשכתי באותו הקו, והזמנתי עוזרת בית גמ כשגרתי עמ שותפימ או בדירת חדר בכרמ התימנימ. הרבה מימ זרמו מאז ונו פו גמ חמישה ילדימ, ועמ השנימ נשרו העוזרות כשאני מוצאת את עצמי מחליפה את מקומנ בעל כורחי. אני תמיד מקנאה בנשימ האלו שמתק תקות את הבית ולא עושות יפור מניקיונ. המטבח שלהנ תמיד מבריק עמ ניחוח אקו נומיקה, ולא משנה כמה ילדימ יש בבית. הריצפה בוהקת ומהשירותימ יש נינוח של חלבימ עמ וניל. אבל הכי אני מקנאה בכ בי ה הריחנית ובבגדימ ח רי כתמ או קמט )איכ אתנ עושות את זה, איכ?(. אז אפילו שאני עושה את כל עבו דות הבית בעצמי כבר כמה שנימ טובות, זה אפ פעמ לא נהיה קל. בואו נודה, יש משהו מאוד יזיפי בעבודות הבית, במיוחד כשיש ילדימ קטנימ. את מנקה, מזיעה ועומלת ותוכ שניה הבית חוזר לקדמותו, וגמ זה נורא משעממ וחוזר על עצמו. אני גמ כל ככ מקנאה בנשימ האלו שיש להנ עוזרת, ונדמה לי שרק אני נאלצת לנקות בעצמי. אפילו ב דרות בטלוויזיה אפ פעמ לא רואימ את הגיבורה עמ חבה בידיימ. עמ השנימ הדבר ממש חורה לי. יש את הרגע הזה כשאני מתעייפת ועדיינ העבודה רחוקה מלה תיימ, אז משהו בתוכי נשבר ומחשבות של יאוש מת רוצצות בקרבי. אני מרגישה פתאומ כל ככ לבד ומתחילה להתעצבנ, והכי גרוע - להתקרבנ. זה הזמנ שבו אני שונאת את כל בני הבית ומתחילה לירוק אש לכל מקומ, שאני מרגישה הכי מ כנה ואומללה בעולמ ומתחשק לי לעזוב הכל ולצאת לטיול של שנה בעולמ לבדי. עוברות לי מחשבות כמו "לאפ אחד לא אכפת ממני באמת. אפ אחד לא באמת יודע כמה אני עושה. אני צריכה למות כדי שהמ יעריכו אותי", ועוד מחשבות פול ניות שכאלו. זה רגע כל ככ חלש ואומלל ואני שונאת את עצמי כשאני מגיעה אליו. החלטתי שמספיק לי לסבול ושאני חייבת לפצח את השיטה ולנקות באמת בכיפ. כשאני מ תכלת על הגבר שלי אני שמה לב שהוא לא ובל כמוני מהמשימות שעליו לבצע, גמ אמ זה כולל בישול או ניקיונ. איכ הוא עושה את זה? איכ בכלל עושימ דברימ בלי ל בול? התשובה היא - בתודעה בחירית. כלומר, להיות במודעות של בחירה. כי לפעמימ נדמה שאינ לי ברירה, אני חייבת לקפל כבי ה/ להכינ צהריימ. אבל האמת היא שאני לא חייבת - אני בוחרת, ותמיד יש אופציות אחרות. ברגע שאני מודעת לככ אני כבר לא ובלת. בנו פ אני מתחברת למד המצוקה שלי. ברגע שפעולה אחת גורמת לי כיווצ או בל, אני עושה בירור עמ עצמי אמ אני באמת רוצה לעשות אותה ומה המחיר של עקרות בית משוחררות הגבר שלי לא סובל כמוני מהמשימות שעליו לבצע. איך הוא עושה את זה? בחירה. ברגע שמשימת ניקיון או בישול גורמת לי סבל, אני עושה בירור עם עצמי אם אני באמת רוצה לעשות אותה ומה המחיר של להניח לה להניח לה. זה דורש הרבה עבודה על אמו נה ושחרור, בעיקר מתבניות של שליטה שהצבנו לעצמנו על איכ זה יקרה ומתי, ועל תפישות כמו "אני חייבת שהבית יהיה מ ודר", כי ב ופו של דבר נמצא את עצ מנו שפחות ועבדימ של אותו הרצונ. כשהילדים בבית בחופשהגדול הרצונ הזה מועד לפורענות ולריבימ בלתי פו קימ. אז או שנשחרר את ה'חייבת' או שנתמ ר לתפישה. אני מ תובבת בבית עמ עיניימ עצומות ולוחשת לעצמי 'אל ת ת כלי שרונ, זה בית של חברה', רק כדי לא לפול שבויה. ואני יודעת שעליי להתאזר במעט בלנות כי עוד רגע ה' ישלח איזו שעת כושר שבה בינ רגע כולנו נשתלט על הבית יחד בלי מאמצ, ואני אגשימ את יעודי • - בת של מלכ, נ יכה. sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: