שביעי

16.08.19 | ט"ו באב תשע"ט | 368 גיליון שביעי | 12 י ע ל שבח yaels@shvii.co.il …… … יש כל מיני וגימ של נחמות. נחמה. לי יש בבית שש נחמות קטנות. ולא אלה שהולכות על הראש. אני מתכוונת לילדימ שלי. כנ, המ בהחלט נחמות. רעשניות וקולניות. המ בהחלט אלו שבתמימותמ ובפשטותמ מייצבימ ומא פשרימ לחיות הכי נורמלי שאפשר, אמ זה בשמחה הפשוטה שלהמ, ביצירתיות, בצחוקימ וחיבוקימ ואפילו בריבימ )טוב, פחות אבל עדינ(. בליל הרצח מה שהשאיר אותי עמ ראייה טיפה מעבר לחורבנ הנורא היה השאלות שלהמ "אמא, אבל עדינ נוכל ללכת לבית ה פר, נכונ?", "אמא, אנ חנו נחזור לישונ בבית שלנו?", "אמא, מותר לנו לחייכ עכשיו?". גמ המשפחות שלנו, הנ נחמה גדולה. ההורימ שלי מקפידימ כל שנה, שנצא לנופש מיד אחרי תשעה באב. אני יודעת שכולמ עושימ את זה כי אוגו ט וזה, אבל אצל ההורימ שלי זה נושא השיחה כל הקיצ עד הנופש. שלא במתכוונ )או שאולי כנ(, יוצא שבכל שלושת השבו עות יושבימ לתכננ את החיימ שלאחר המוות. מה נביא, לאנ נצא, איכ נתאר גנ, כשהמטרה היא הביחד. שהיא הנחמה הגדולה ביותר. אצל ההורימ של רזיאל, למזלי הג דול, הרצונ לנחמ מתבטא קודמ כל באוכל. לכל מקומ שנבוא, בכל הזדמ נות שהמ יגיעו או שנתארח אצלמ, המ ידאגו שנצא כשכר נו בינ שינינו. כל שבת שאנחנו מתארחימ אצלמ נגמרת כשהרכב שלי מפוצצ בשקיות עמ אוכל שי פיק עד השבת הבאה שנתארח שמ )ככה זה מרגיש לפחות. בפועל, הילדימ השמנמנימ שלי גודעימ את התקווה הזו כבר ביומ למחרת(. לא נורא בוא כשכואב לך משהו, אני אתנ לכ משהו לאכול. כשרוצימ לח גוג משהו, בוא הכנתי לכ משהו לאכול. כשמשעממ? בוא תראה המקרר מלא. הפתרונ לכל צרה וצוקה הוא אוכל. אצלי הנחמה היא בינ השאר בעשייה. בשבוע שעבר, ערב תשעה באב, זכינו לשתול מחדש את הכרמ ששתלנו בה גיענו לחוות גלעד. אני אומרת זכינו לשתול כאילו עשיתי משהו, כנ? אני בעיקר התחבאתי מאחורי המצלמה, מי שעבד קשה מאוד אלו כמובנ הבחורימ שלי. שעבדו לילות כימימ כדי לה פיק לשתול את הכרמ בזמנ. אני בעיקר ייבשתי אותמ, התנהגתי אליהמ באדישות ושיחקתי אותה שזה לא מזיז לי. כל שאלה ששאלו בקשר לכרמ הנהנתי בחו ר עניינ או שעניתי בהתר ה, כאילו זה לא קשור אליי. כי הני יונ להתנחמ בזה היה מלווה בהמונ כאב שקשה לי לשאת. לראשו את הכרם הזה שתלנו נה לפני תשע שנימ. בט"ו בשבט חורפי אחד, עמ כל ילדי חוות גלעד. אני זוכרת את הדמעות הרבות של רזיאל בעת חרישת האדמה. "את מבינה שזו הפעמ הראשונה שיהודי נוגע בחל הזורעים בדמעה אני זוכרת את הדמעות הרבות של רזיאל בעת חרישת האדמה, הוא התרגש מנטיעת הכרם. בשבוע שעבר שתלנו אותו שוב. התנחמי אדמתי. אנחנו לא רק קוברים בך את בנינו, גם שורשים ניטעים בך קה הזו באלפ השנימ האחרונות?". הוא היה נרגש מהמעמד, לבש חולצה לבנה חדשה ובירכ שהחיינו. הוא עשה עודה חגיגית לכל מי שרק רצה לבוא, שתל בגיל ובשיר, והשקה אותו בשנה הרא שונה באופנ ידני עמ המימ של המקלחות של הילדימ, אבל הכרמ לא שרד כל ככ. בעיות המימ הרבות בחווה בתו פת חזירי הבר הפוחזימ, גרמו לככ שרובמ של הגפנימ לא הצליחו להתפתח. בשבוע שעבר שתלנו אותו שוב )הנה אני שוב תופ ת קרדיט על חשבונ הע מלימ(. יחד עמ אבא של רזיאל, שרק חיכה לרגע הזה. ערב תשעה באב, התנחמי אדמתי. אנ חנו לא רק קוברימ בכ את בנינו. אנחנו לא רק שורפימ אותכ ומחריבימ אותכ. גמ שורשימ ניטעימ בכ. כמובטח בנבואה, • "עוד תטעי כרמימ בהרי שומרונ".