שביעי

23.08.19 | כ"ב באב תשע"ט | 369 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר וכאמא החופש הגדול בשיאו, שעובדת מהבית ובד בבד דוגלת במתנ חופשה משמעותית וארוכה למפעוט ועד מתבגרת )וגמ תפרנית מדי לקייטנות הנצח(, מצאתי את עצמי מתהלכת בבית וממלמלת לעצמי את המחשבות בקול רמ שוב ושוב רק כדי לא לאבד את חוט המחשבה בבליל ה חות הדעת. לפעמימ אני מרגישה כמו ב רט מצויר של 'המיניונימ', כשהבית כל ככ רועש וגועש ואיברי גופ קטנימ מופיעימ במקומות ובזמנימ לא צפויימ, רק כדי להחטיפ מכה )"בטעות אמא, בטעות"( ולשמוע את הצחוק השובב והמתגלגל של היצורימ האלו שחטפו לי את הבית ואת החיימ! אז עכשיו זה נשמע שאני מתלוננת על הילדימ שלי, ויאמרו כל הוואט אפימ הרגישימ והמלומדימ שהופכימ ויראליימ )ובאמת ב ופ גמ הופכימ אותי לחולת אשמה(: איזו מנ אמא חמה ואוהבת תאמר על ילדיה, ח ושלומ, שהמ מכבידימ על קיומה במשכ חודשיימ שלמימ בהמ המ ח רי שגרה, ח רי גבולות, וח רי שובע )מה זה הקטע הזה עמ המזונ? אני הול כת ל ופר פעמיימ בשבוע ובשאר הימימ מוצאת את עצמי משלמת 'מ מכולת' על החו רימ(. הרי ילד שישמע שאמו מתלוננת על העובדה שאינ שעה ביממה שאינ איזה ילד ער ורעב בבית, עלול לחשוב שהוא לא רצוי, לא אהוב ואולי אפ מאומצ, לא עלינו. הרגישימ אז לכל הפסיכולוגים והיקרימ בעלי היכולות הביוניות, אלה המ וגלימ לתפקד רגיל ולעמוד בכל המ שימות במקביל במשכ חודשיימ שלמימ, בחומ אוגו ט הלא אנושי, כשיד אחת מכינה פנקייק, השניה וגרת כפתור והשלישית מוזגת כו מימ )אה, אופ , אינ שלישית( וכל זאת מבלי להתלוננ, כנראה שיש לו יכולת הדחקה שכדאי שי עבוד עליה בטיפול אצל פ יכולוג כי זה ממש לא בריא לשמור בבטנ. אני לפחות מוכנה להודות שכשאני עונה אוטומטית "אינ אמא, אמא לא פה, אמא ישנה" ו"ששששששששש, שקט" ללא הרפ, אני באמת נוגעת בדפנות השיגעונ... לפני כמה שנימ גרנו ביישוב חילו ני גמור. הייתי אז אמא לשלושה ילדימ קטנימ בחופש, כשרק אני עמדתי להמ לכלותמ וגמ להצילמ ל ירוגינ. אותו קיצ, בדיוק לקראת ופ החופש הרגשתי שאני משתגעת. אמיתי, הייתי מגיעה לרמות שאני מרגישה את כל הגופ רועד ואת המוח עומד להתנפצ לר י ימ. השבת האחרונה של החופש עמדה להגיע ואני הרגשתי שאני לא מ וגלת אפילו להריח את הילדימ שלי )כנ, כזאת אמא איומה אני(. הייתי אבודה ורציתי להציל את עצמי, ומתוכ תחושה שאינ לי מה להפ יד עשיתי צעד קצת קיצוני וביקשתי מבעלי היקר לצאת שבת מה בית. יאמר לזכותו שאחרי שהוא הצליח לבלוע את הרוק בלי להיחנק, הוא הבינ שזה קריטי ושיחרר בשמחה. תל אז לקחתי חדר יחיד במלון אביבי פשוט על יד הימ, ועשיתי לרא שונה בחיי שבת לבד, שבת ויפא נה - הכל אני יכולה הגיעה השבת האחרונה של החופש, הייתי אבודה ורציתי להציל את עצמי. עשיתי צעד קצת קיצוני וביקשתי מבעלי היקר לצאת שבת מהבית. הופתעתי כשחזרתי בן אדם חדש. כמה זה קשה לנו הנשים לפרגן לעצמנו לא הוצאתי הגה או פניתי לאדמ. בזמנ קבלת שבת ירדתי לחופ להתפלל, חזרתי ל עודה, קידשתי לעצמי ופשוט נהניתי מהשקט. אני חייבת להודות שהופתעתי 25 . כשחזרתי מהשבת הזאת בנ אדמ חדש שעות בודדות היו נחוצות לי בכדי לאפ את המערכת ולחזור לאיזונ. ועמ זאת כמה לא פשוט, כמה קל לזהות את הרגע הזה שהגעת לגבול, שיהיה לכ האומצ להגיד 'אני לא יכולה', להקשיב פנימה ולהעז לתת לעצמכ. כמה זה קשה לנו הנשימ לפרגנ לעצמנו, לש חרר ולתת לבעל את השליטה. ולעומת זאת, כמה הבעלימ שלנו יודעימ לעשות את זה בקלות לעצממ, ומוכנימ לפרגנ לנו בשמחה כשאנחנו מעזות להודות ולהגיד את זה גמ. אז לפני שאת מתחילה את התירוצימ למה זה כל ככ לא ריאלי לעשות רי ט למערכת, נראה אותכ מפ • רגנת, גמ לעצמכ. sharonroter@gmail.com ……… shutterstock איור: