שביעי

23.08.19 | כ"ב באב תשע"ט | 369 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … "מה?", "מגרד לי בכרית של "אמא", האצבעות". "אמא", "מה?", "שכחתי". אמא", "מה?", "נכונ החלק הקטנ של האוזנ ליד החור של השמיעה? איכ קו ראימ לו?". "אמא", "מה?", "איפה נמצא המקומ הכי רחוק בעולמ?". "אמא", "מה?", "את יודעת שכשאני נוגעת בנחיר שמאל עמ האגודל ובגבה ימינ עמ הזרת אני מרגישה זרמ במרפק?". "אמא… אמא… אממממאאא", "מה?", "לאנתולכת, אני בא איתכ". מקבצ שאלות קטנ זה נא פ מיממה אחת בבית משפחתנו. יממה בה ילדיי כולמ היו בבית, יימו לצבוע, לצייר, לשחק בחוצ, לשחק בפנימ, לריב, לריב שוב, לריב שוב, לעשות חוברות קיצ, לעשות בוצ בחוצ, להכני אותו הביתה, להתנ ות במטבח, לברר מתי יוצאימ ולאנ, לגלות שלא יוצאימ, לבכות על זה, להתאושש, לקרוא משהו ולב ופ לבהות בעולמ. לחקור את אז מה נשאר להם? גופמ, לשאול שאלות הרות גורל על העולמ. אה, ולשגע את אמא. כי זה לא שהשאלות האלו נשארות בגדר תהיות תיאולוגיות אלא יש דרישה לתשובה, רצינית ועמוקה. כמובנ, את הקטע של 'לשגע את אמא' המ משלבימ גמ בז מנימ בהמ המ קצת ע וקימ, ובכל זאת מוודאימ שאני לא שוכחת שהמ קשורימ אליי בחבל ושאני לא שוכחת שהמ לא יכולימ דקה בלעדיי. אני תוהה לעצמי - איכ המוח מתג לגל למצב שהוא שואל שאלות כאלה. מדמיינת לעצמי את הזרמימ החשמ ליימ שמחברימ בינ עולמ הא וציאציות ההגיוני לעולמ הא וציאציות הבלתי הגיוני המתחולל בראשמ. בבית הוריי יש מלא מתגים כל מתג אחראי על אור אחר בכניסה, ב לונ. אבל הקטע הוא שיש עוד אזור ב לונ, שבו גמ יש מתגימ וגמ המ אח ראיימ על אותמ אורות ב לונ. מה שקו רה זה שיש מצב שאני אצטרכ לחצות את כל ה לונ ללוח המתגימ השני כדי להוריד את המתג ששמ, ולחזור ללוח הראשונ ולהרימ את המתג התואמ - ורק אז האור יידלק. עכשיו תדמייני את כל זה עמ שישה מתגימ, בלילה, כשאת חייבת להביא כו מימ לילד שלכ כי אחרת הוא יעיר את כל בני הבית, ואת חייבת אור כדי לא להפיל את כל הכ אות ובככ להעיר את כל בני הבית. כיפ. בכל זאת, יש פעמימ שאני מצליחה על הפעמ הרא שונה להדליק אור ואינ יפוק גדול מזה. נדמה לי שאותו הדבר מתרחש במוח של הילדימ שלי. המ צריכימ לעורר בע צממ עניינ. להדליק מתג, אבל זה לא המתג הנכונ כי בצד השני של המוח יש מתג עמ אותו תפקיד שכבר דולק. אז משחקימ בכל הכפתורימ של המוח עד שמשיגימ מה שרוצימ. מה יעורר בהמ עניינ? לדעתי המטרה היא לשגע את אמא. זה המתג הראשי. מתגים "איך קוראים לחלק הקטן של האוזן?", "איפה נמצא המקום הכי רחוק?", "כשאני נוגעת בנחיר שמאל עם האגודל ובגבה עם הזרת אני מרגישה זרם במרפק". המטרה של ילדיי היא לשגע את אמא. זה המתג הראשי שיפיג את השעמום וזה לא שאמ היה אבא אז היו משגעימ גמ אותו... איכשהו זה היה ותמיד נשאר - אמא. זה מה שיפיג להמ את השיעמומ באופנ חד משמעי. וכשמצליחימ להפעיל את המתג הנכונ על ההתחלה, וואו איזו תחושת יפוק נהדרת! היומ הזה יירשמ כיומ מוצלח במיוחד. לא יותר מדי. אני לא מתמרמרת. אני באופנ אישי מאוד אוהבת את החו פש הגדול, אוהבת את היצירתיות שלהמ אחרי שהמ מ יימימ להשתעממ. אוהבת את האתגר של לתכננ תקציב, לו"ז, פעילויות וזמנ לעצמי, אוהבת למ צוא מה לעשות כשנגמרו כל הרעיונות ואוהבת שכל זה נגמר וחוזרימ לשגרה. אבל יש רגעימ, קלושימ ביותר, שכל מה שיש לי בראש זה מילה אחת. • חאל . shutterstock איור: