שביעי

13.09.19 | יג' באלול תשע"ט | 372 גיליון שביעי | 44 איתמר מרילוס ס י פ ו ר מההפטרה חמשת ילדי מש פחת פחלצ יוצאימ לשחק בכדור, בגינה ה מוכה לביתמ. אימא ואבא נותנימ בהמ אמונ שהמ יש חקו 'יפה' זה עמ זה. אלא שכעבור כמה דקות "הכדור האדומ, שנתנה כדורונ, הדודה ההיא מרמת השרונ/ עלה על צמרת העצ, בנחת ישב ולרדת למטה בתוקפ ֵרַב". איכ האחימ והאחיות יורידו את הכדור מנ העצ? זו העלילה החביבה, המחורזת והמשעשעת העומדת במרכז ה פר. ה ופ כמובנ מפתיע ולא צפוי. מנדי פרומר הוא קופירייטר, איש קריאייטיב ומרצה לפר ומ וכתיבה שיווקית. "משפחת פחלצ והכדור האדומ" הוא פרו הראשונ. חיים לנצח קלואי בנג'מין מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי עמ' 373 / ' הוצאת 'כתר לחיים ספר מעורר מחשבה על • מה היינו עושים אם היינו יודעים מתי נמות? משפחה ניו-יורקית הפוגשת במגדת עתידות ובנבואה שמטלטלת את חייה משפחת פחלצ והכדור האדמ / מנדי פרומר איירה: שפי ריי הוצאת 'עצמית' אחת השאלות שפ יכולוגימ וקואצ'רימ למיניהמ אוהבימ להציפ היא: 'מה היינו עושימ אמ היינו יודעימ מתי נמות?'. זו שאלה מ קרנת, כי היא בודקת האמ אנ חנו חיימ למעשה את החיימ שהיינו רוצימ לחיות. ביומ יומ, רובנו לא עו קימ בשאלה הזו ומתנהלימ בצורה די שרירותית לגבי מה שאנחנו עושימ, בלי לחשוב על שעונ החול האוזל לנו מבינ האצבעות. אבל אמ היינו יודעימ מתי נעצומ במדויק את העי ניימ, כנראה שהיינו משנימ לא מעט זמנימ. למה אני מציפ שאלה שהיא לכאורה היפותטית? כי עלילת ה פר של קלואי בנג'מינ היא בדיוק כזו. , והאחימ לבית משפחת 1969 השנה היא גולד הניו-יורקית מגיעימ אל אישה חוזת עתידות שאחרימ מעידימ עליה שהיא חזתה את מות יקיריהמ. היא חוזה עבור בני המש פחה הצעירימ את יומ מותמ. חלקמ עתידימ לפי דבריה להאריכ ימימ, אחרימ פחות. ה פר מחולק לארבעה חלקימ, כל חלק עו ק בנתיב חייו של אחד מהאחימ: יימונ, קלרה, דניאל וורייה. הכתיבה היא טובה וקולחת. ובאמת, כמו שמצפימ מ פר כזה, אפשר לראות פה את המורכבות הפ יכולוגית של בני האדמ ותגובתמ אל המ וות. התגובה של יימונ היא וג של 'אכול ושתה כי מחר נמות'. חייו המ רצפ של פזיזות, נמהרות והליכה על הקצה. קלרה קצת 'יורדת מהפ ימ' ומתחילה לפתח הזיות. דניאל לא ממש מאמינ בנבואה, או אמ תרצו - בוחר להתעלמ ממנה. ווריה מחליטה להיאבק במוות, ולהפוכ לחוקרת שתחומ מחקרה הוא אריכות ימימ. אז כנ, ה פר כתוב טוב. בעיניי יש בעיה מ וימת והיא החזרה הדי אוב יבית כל הזמנ למפגש ההוא שהתרחש כשהיו צעי רימ. המפגש הזה אמור לנכוח ברקע בלי פק, אבל הוא מדובר הרבה יותר מדי באופנ ישיר. זה הופכ לא פעמ את הקריאה למעייפת, בני יונ לשחזר את הרגע ה פ ציפי ההוא. מה שמעניינ אותי כקורא הוא לא החזרה אל מה שהיה, אלא איכ כל אחד מחליט לחיות את חייו בהתאמ לרגע ההוא. האווירה הניו-יורקית של ופ השישימ מתאימה כמו כפפת ביי בול ל יפור. זו תקופה המלווה בהתפוצצות ניו-אייג'ית בארה"ב. תקופה שבה האמונה בתופעות כמו זו המתוארת ב פר נתפ ות על ידי בני התקופה אפשריות לגמרי, ולנו כקו ראימ קל יותר להתחבר אל הצד הזה של התופעה. זו גמ תקופה של חיפוש זהות יהודית, שהולכת ומתמ מ ת במהלכ הקריאה. ה פר מתחיל בתיאורימ של קהילתיות יהודית אופיינית שהתפתחה בשנות החמי שימ והשישימ בארה"ב, וככל שממשיכימ בקריאה רואימ כיצד הדמויות פושטות את הזהות הזו. זה פר מעט 'כבד', אבל הוא לא הפ יק לעורר בי מחשבות גמ אחרי הקריאה. אני די בטוח שכל מי שיקרא אותו ייאנח אחרי הקריאה, וייתנ זמנ לשאלות האלה • לחלחל. shutterstock איור: