שביעי

"ערב שבו דתיים וחילונים – מתאחדים" // חנן מלצר "פרצתי בבכי עז שנמשך עד סוף התפילה" // הרב חננאל אתרוג אברכ צעיר הייתי בישיבת מרכז הרב ומדי שנה נמלאתי חרדה ורגש לקראת תפילת הימימ הנוראימ. כבר מראש חודש אלול הייתי מחכה לראש השנה, לשמוע את ראש הישיבה ר' אברומ זצ"ל עובר לפני התיבה בתפילת מו פ. הייתי מאזינ לקולו, לזעקתו ולדמעתו, כשאני מלא תודה על הזכות להיות שותפ. הרגשתי שמכוחו של תלמיד חכמ נורא ונשגב, אני משתתפ ולו במעט בהמלכת ד' בעולמ. באחת השנימ, זמנ קצר לפני ראש השנה, התברר לי שמפאת יבה מ וימת עלי להיות בישוב אחר, לא הייתה אפשרות שלא א ע. קיבלתי את העובדה שלא אהיה בבית. דבר אחד לא יכולתי לקבל - איכ ביומ הזיכרונ אמליכ את השי"ת בלי ר' אברומ? הגעתי לבית הכנ ת שבאותו יישוב והגבאי הורה לי היכנ לשבת. הבטתי ביבי ודכדוכ בליבי. בתי היישוב היו נאימ ומושקעימ ולעומתמ בית הכנ ת היה נראה לא מטופח. בדקות שלפני התפילה האנשימ ביבי דיברו על דברימ של מה בככ, ות כולי וגעגועיי על ריחוקי מר' אברומ זצ"ל הלכו והתעצמו. ואז הכריז החזנ -"ברכו את ד' המבורכ!", ולפתע פתאומ כל מחשבותיי הקטנות התפוגגו ונהיו ח רות משמעות. המילימ מצומקות מכדי לה ביר, אכ צמחו לי כנפי רוח והנ נשאו אותי לחוויה רוחנית שלא הכרתי כמוה. פרצתי בבכי עז, בכי של ערגה וכי ופינ שנמשכ ונמשכ עד ופ התפילה. לא יכול הייתי להפ יקו ולא רציתי להפ יקו. הרגשתי שאני ניצב לנוכח מלכ מלכי המלכימ הקב"ה, שאני ממליכ את השי"ת, וברכתי את ד' המבורכ לעולמ ועד. שנימ ה תתרתי מאחורי תפילתו של הצדיק, וברגע הנכונ שלחה ההשגחה יד וגילתה לי שגמ אדמ פשוט יכול לשפוכ לב כמימ נוכח פני ד'. ודאי שעלינו להתפלל במקומ בו יקל עלינו לכוונ את ליבנו לאבינו שבשמימ. אכ גמ אמ לא ייוצרו התנאימ החיצוניימ, אינ דבר שימנע מבעדנו לגלות את כבוד מלכותו במלוא כל הארצ. בתפילה לתפילה שתבוא ממעמקימ ותגיע למעלה למעלה. // הכותב הוא ראש ישיבת שבי חברון יומ כיפור בעבורי הוא יומ גדול ונורא. שלוש יבות לדבר: ראשית - משחר נעורי אני חש בקדושה ובאווירה המיוחדת שנחה על כל עמ מעביר כל נדרי ישראל בערב החג, שבו דתיימ וחילונימ - מתאחדימ. מעמד בי צמרמורת כל שנה מחדש, שהרי: "על דעת המקומ ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירימ )ומותרימ( להתפלל עמ העבריינימ", ומאידכ: "אור זָרֻעַ לצדיק ולישרי לב-שמחה". שנית - אבי-מורי, יו פ מלצר ז"ל, היה מניצולי 'רשימת שינדלר'. מ פר מ'חבריו לרשימה' שגרו בקרבת בית הכנ ת בצפונ ת"א, נהגו להתכנ )עמ המשפחות שהקימו לאחר השואה( בכל ערב כל נדרי לאחר התפילה, ולזכור ולהזכיר את יומ הכיפורימ שעבר עליהמ בגטו ואחר ככ 'אצל שינדלר' - שמ המ חגו, ב תר וב יכונ גדול, את יומ הכיפורימ )והבדחנימ גר ו שהמארח בחר להזמינמ דווקא באותו היומ... כדי שלא יצטרכ להגיש כיבוד...(. שלישית - בתקופת השירות בצה"ל, חברי המחזור שלי שניתנ להמ 'לצאת הביתה' ביומ הכיפורימ - הקפידו לפגוש זה את זה 'ליד בית הכנ ת' ביומ הכיפורימ. כאשר פרצה מלחמת יומ הכיפורימ - רבימ מהחברימ לא הגיעו למפגש, ולימימ התברר שאחדימ מהמ לא חזרו, לדאבונ הלב, מהקרבות. לנו, הנשארימ בחיימ, לא נותר אלא לומר עליהמ יזכור וקדיש ולנ ות לנחמ את משפחותיהמ. מאז - כל יומ כיפור אנו נזכרימ בהמ: חבל על דאבדינ ולא משתכחינ. נ לח איפוא לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכמ, כי לכל העמ בשגגה, ונברכ: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמנ הזה". // הכותב הוא המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ויו"ר ועדת הבחירות 90 צילום: יונתן סינדל, פלאש • ד י ח י ת ל י פ ת • ם י ר ו פ י כ ה ם ו י ל ד ח ו י מ ט ק י ו ר פ 04.10.19 | ה' בתשרי תש"ף | 375 גיליון שביעי | 20