שביעי

רגע טהור // חגי לובר דממה. בית הכנ ת יושב ושותק, נשימתו עצורה, דרוכ וממתינ. אל הבימה ניגש שליח הציבור עטופ בטלית. האווירה מתחשמלת ונדמה שמלאכימ ושרפימ מרחפימ בחלל ההיכל. אל האוויר הטעונ מ תל לות מילותיה של תפילה אישית, ייחודית, שאינ דומה לה ב פר התפילות: הנני העני ממעש... באתִי לַעַמֹד וּלְהִתְחַנֵּנ לְפָנֶיכָ עַל עַמְּכָ יִשְרָאֵל אַשֶר שְלָחוּנִי נדמה, כאילו נוצקה קירבה מיוחדת, אישית כמעט, בינ העובר לפני התיבה ובינ כל אחד מהקהל, ומכולמ יחד אל העליונ הנ תר, המתבקש ל ייע לקהל ולשליח הציבור להביא תפילתנו לפני בעל התפילות עצמו. וְתִגְעַר בְּשָטָנ לְבַל יַשְטִינֵנִי וִיהִי נָא דִגְלֵנוּ )נ"א דִּלּוּגֵנוּ( עָלֶיכָ אַהַבָה ֶה בְּאַהַבָה ַּ וּפְשָעֵינוּ תְּכ עוד בילדותי, נמשכתי אל הרגע הזה בתפילה, ותחושתי, כאז כנ היומ, שזהו רגע מזוקק ושקופ, בו מוּ רות קליפות הנפש וההכנה לתפילה אפ גדולה מהתפילה עצמה. כשנשמעת בחלל בית הכנ ת המילה 'הנני' הפותחת את התפילה, מאזינ הציבור כולו לבקשה של יחיד. אותו יחיד הנשלח על ידמ להנהיג את התפילה, יחיד הפועל בשממ ולמענמ. אותו רגע טהור, דומה לי כאילו עומדימ אנו בבית המקדש, מקיפימ את קודש הקודשימ ונושאימ עיניימ אל הכהנ הגדול, הנכנ לשרת לפני ולפנימ בשמ כל יחיד מעמ ישראל. מאז ומעולמ חשתי שיש לתת ביטוי מיוחד לעבודתו של שליח הציבור וליח בינו ובינ שולחיו, לחוט הדק הנרקמ בינו לבינ הקהל. אַשֶר אָנֹכִי הוֹלֵכְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּש רַחַמִימ עָלַי וְעַל שוֹלְחַי... ואל יבושו בי ואל אבוש במ... כאשר באה ההזדמנות לידי, להקימ מחזה על חזנ וקהל, על פי ה יפור 'יו ילי זמיר' שמצאתי בכתביו של שלומ עליכמ, לא היה פק בליבי שאת המחזה תפתח התפילה הנני העני ממעש ורישומה הנפלא יהיה על כל המחזה . וככ עשיתי. בָּרוּכְ שוֹמֵעַ תְּפִלָּה. // הכותב הוא מנהל תיאטרון אספקלריא הכנה מטלטלת לקראת יום הכיפורים // הרב אלי שיינפלד זיכרונות רבימ וטובימ יש לי מתקופת הלימודימ בישיבה התיכונית 'נחלימ' בה למדתי, אכ זיכרונ אחד מיוחד נטוע בליבי. מדי שנה, בערב יומ הכיפורימ בתומ ה עודה המפ קת, זרמנו עשרות תיכוני טימ לבית המדרש. ארשת רצינית נמשכה . תפילה זכה על פנינו, ותפילה חרישית החלה להישמע בחלל בית המדרש - תפילה זו הייתה מבחינתי 'שער הכני ה' ליומ הקדוש והנורא. אחד החלקימ שמרגשימ אותי בתפילה זו הוא הקטע בו האדמ בוחנ את אבריו השונימ: אזנימ, עיניימ, ידיימ, רגלימ ופה, ובהזכירו אותמ הוא בוחנ את תפוקתמ בשנה שחלפה לטוב ולמוטב. לאחר ש יימתי את הישיבה התיכונית, זכיתי לקבוע את מקומי בישיבת הגולנ שבחי פינ. וגמ שמ, עשתה עליי תפילה זכה רושמ חזק מאוד, והפעמ מתוכ מודעות גדולה יותר לחשיבות עולמ הרוח ולאחריות הגדולה הרובצת על כתפי האדמ המאמינ. גמ בשנימ הללו, בחינת האיברימ השונימ טלטלה את נפשי, וחידדה את מחויבותי לנצל עד תומ את רוח הטהרה האופפת את יומ הכיפורימ בישיבה. כיומ, עת הנחת של בחורי ישיבה הוחלפה בטרדות היומיומ, בחיי המשפחה, הקהילה, וישיבת חורב בה אני מלמד - אני מקדימ את בואי לבית הכנ ת בכני ת יומ הכיפורימ, וכמו אז אני משתדל ל קור את איבריי השונימ, ולבחונ מה המ עשו נכונ והיכנ חלילה לא השכלתי להתנהל כיאות. המילימ הנוקבות ואווירת היומ הנשגב נשזרות יחדיו, ומהוות עבורי הכנה מטלטלת לקראת יומ הכיפורימ שבפתח. // הכותב הוא רב קהילת 'נווה הגבעה' שבגבעת זאב, חבר מרכז ברקאי. מחבר הספר 'בית מדרש לאהבה' בהוצאת ספרית בית אל • ד י ח י ת ל י פ ת • ם י ר ו פ י כ ה ם ו י ל ד ח ו י מ ט ק י ו ר פ 04.10.19 | ה' בתשרי תש"ף | 375 גיליון שביעי | 22