שביעי

04.10.19 | ה' בתשרי תש"ף | 375 גיליון שביעי | 24 תפילת יוה"כ מעוררת את הנשמה והעולמ הפנימי שבנו. היא מביאה את המתבוננ בה לעומק, להתרגשות גדולה. ב ופה של תפילת מו פ, ישנה פ קה בה רוחי ונפשי זועקימ מכל מילה שנאמרת. פ קה שאינ בה פייטנות וחזנות, אינ בה שירה וניגונ. בזמנ אמירתה אני מתכרבל כולי בתוכ הטלית. בכל מילה שבה אני מרגיש איבר שונה בגופי שפשוט זועק. והלב כמובנ עומד להתפוצצ. . אותמ גדולי ישראל שלא נכנעו לשלטונ התפילה על עשרת הרוגי מלכות הרומאי ששלט, והמשיכו לקיימ את עולממ הרוחני ללא מורא. בפעולתמ המ שיקפו עמידה גאה, עמ נכונות לשלמ עליה אפילו בחייהמ. כל פ קה בה מ עירה ומלמדת. בזמנ שמובלימ את רבי ישמעאל הכהנ הגדול ורבנ שמעונ בנ גמליאל הנשיא למוקד, ומתקשה כל אחד מהמ לצפות במותו של חברו לעומת נכונותו לוותר על חייו שלו. ה ערה הארצית היא גמ שמיימית, כאשר אל מול שאלת המלאכימ "זו תורה וזו שכרה" נשמעת התשובה האלוקית הקשה "גזירה היא מלפני, קבלוהו...", עמ תשובה לא ממשית זו שאינה אלא דרישה - "קבלוהו". אכנ קבלו אותמ העשרה כאילו זה המעשה הכי מנומק ונכונ. עיניי זולגות דמעות בכל מילה, כי הרי זה יפורו של עמנו לאורכ ההי טוריה. כשצרה רדפה צרה, ובכללמ השואה האיומה שלא ניתנ למצוא לה ה ברימ ונימוקימ, העמ היהודי הגיב ב'קבלוהו'. העמ היה פצוע וכואב אכ גמ איתנ ונחוש. ב יומה של תפילה זו יש שתי מילימ - "והעבר כתמימ". לנו, לזרע זרעמ של ההרוגימ והנרצחימ בשל היותמ נושאי השמ 'יהודימ'. היש נגוריה גדולה מזו המחייבת להעביר ולמחוק מאיתנו את הכתמימ? ברגעימ אלו רואה אני שוב ושוב בדמיוני נענוע אלוקי לחיוב, המקבל ומוחק לנו ולכל בית ישראל את הכתמימ. // הכותב הוא יו"ר שם עולם כ' אלול תש"ע - זוג צעיר, אחרי שלוש שנימ במ ע אל הילד. אנחנו ב ופו של חודש תשיעי, ההתרגשות בשיאה. כמה תפילות נשאנו אנחנו והמשפחה אל הילד הזה. מוריה אשתי מרגישה צירימ. אנחנו ממהרימ לבית החולימ. והחשש הגדול מתממש - לעובר אינ דופק! בחדר הלידה, מוריה מבקשת מאיתנו לשיר איתה את הפיוט - 'אודה לאל': 'שימו לב אל הנשמה...' עורו נא כי בכל לילה נשמתכמ עולה למעלה... הנאמנ בפקדונו יחזירנה לו כרצונו, איש לא גווע בעוונו ויהי ערב ויהי בוקר...', וחותמימ, חנוקימ מדמעות: 'נֹעַמ ד' לַחַזוֹת נִזְכֶּה, וּבַשָּנָה הַזֹּאת בִּשְמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת בֹּקֶר תִּשְמַע קוֹלִי בֹּקֶר'. שנה ושבוע לאחר מכנ ב-כ"ז אלול נולדה נועמ, בתנו הבכורה. - שמבקשת את קצ הגלות, אחות קטנה נכנ ימ לתפילות ראש השנה עמ הפיוט הכאב והצער, הפרטיימ והכללימ. בְּנֹעַמ מִלִּימ לְכָ תִּקְרָאֶה וְשִיר וְהִלּוּלִימ כִּי לְכָ נָאֶה ָעַד מָה תַעְלִימ עֵינְכָ וְתִרְאֶה זָרִימ אוֹכְלִימ נַחַלוֹתֶיה ונועמ המילימ בו נקראת כנ ת ישראל לפני הקב"ה, התחבר עמ נועמ ה' שזכינו נָה וּבִרְכוֹתֶיהָ'. Qָ לראות בשמחות תחת רגזות. 'תִּכְלֶה שָנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ - תָּחֵל ש // הכותב הוא מזכ"ל תנועת אריאל "עיני זולגות דמעות בכל מילה" הרב אברהם קריגר // פיוט בחדר לידה דביר עמיאור // צילום: אביעד הרוש • ד י ח י ת ל י פ ת • ם י ר ו פ י כ ה ם ו י ל ד ח ו י מ ט ק י ו ר פ