שביעי

• ד י ח י ת ל י פ ת • ם י ר ו פ י כ ה ם ו י ל ד ח ו י מ ט ק י ו ר פ בדקת את המזוזות? // דורון שפר בתקופה שבה שיחקתי כדור ל במכבי תל אביב, נהגה הקבוצה לקיימ לפני פתיחת העונה הרשמית את מחנות האימונימ המ ורתיימ בבורמיו - איטליה. באחד ממשחקי ההכנה נגד קבוצת אפ פילזנ הטורקית, בעודי מתרוממ אל ה ל כדי לקלוע, חטפתי מכת מרפק הגונה ושמעתי קול, כאילו נ דק בי משהו. עצמ האפ שלי נשברה ממכת מרפק של שחקנ טורקי. דמ זלג לי מהאפ. ירדתי לחדר ההלבשה מלווה בדוד זובארו, פיזיותרפי ט הקבוצה. 'למההההה? למהההה זה קורה לי?!', נבעה מתוכי תפילה לבהירות וישועה, וזעקתי בת כול ובייאוש מלב שבור ועד לב השמימ. באותמ ימימ תפילה וזעקה לשמיימ לא היו מנת חלקי. הייתי בעיקר ציני ו קפטי לגבי כל מה שלא יכולתי להבינ, והאמונה והתפילה היו ממני והלאה, אכ באותו רגע נבע מתוכי משהו עמוק וי ודי. בעודי יושב בחדר ההלבשה בבורמיו עמ אפ שבור כשדמ ניגר מאפי, לא רק אפי נשבר אלא גמ ליבי. במהלכ קריירת משחק הכדור ל שלי ובמיוחד בשנימ האחרונות חוויתי שברימ, פציעות וחבלות במידה תכופה ויוצאת דופנ. עד כדי ככ יפורי היה חריג, שזכיתי לכבוד המפוקפק שעשו עליי כתבה ובה הראו את קל תר פניי עמ חצימ המראימ את כל מקומות הפציעות והחבלות שחוויתי. הפציעה הנוכחית הייתה הקש ששבר את גב הגמל. בדרכ לבית החולימ שאל אותי הפיזיותרפי ט, "דורונ, בדקת את המזוזות בבית בזמנ האחרונ. זה לא נורמלי כמות המכות שאתה מקבל בתקופה האחרונה". התעלמתי מדבריו. מזוזות נראו לי אביזר אלילי מעט, כמו קמע. חוצ מזה, הייתי רחוק מהבית, הכאב היה חד מתמיד, וכל מה שרציתי היה משככ כאבימ. בשובי ארצה, עדיינ בשדה התעופה, ניגש אליי אוהד שקרא בעיתונ על פציעתי. "תבדוק מזוזות בבית שלכ. מה אתה יכול להפ יד?", יעצ לי. באוטובו של הקבוצה שאל אותי הנהג, שמעולמ לא דיבר איתי קודמ, "דורונ, בדקת את המזוזות בזמנ האחרונ?". צירופ המקרימ היה יוצא דופנ, והחלטתי לעשות מעשה ולבדוק את המזוזה בביתי. "אמ לא יועיל לא יזיק", אמרתי לעצמי. מה רבה הייתה פליאתי, כשהתברר לי שעל דלת ביתי לא הותקנה מזוזה כלל! התקשרתי לרב השכונה והזמנתי אותו לקבוע מזוזה. אחרי שה ביר לי על טעמי המזוזה הוא ברכ וקבע מזוזה בפתח הבית. לאחר חודשימ אחדימ הבחנתי שהחבלות על פניי נעלמו, וחבלות חדשות לא תפ ו את מקומנ. בכל המשכ שנותיי כשחקנ לא נפצעתי עוד בפניי, וחוט התפירה לא הושחל שוב במחט כדי לאחותנ. היומ ברוכ השמ התפילה הופכת יותר ויותר לחלק בלתי נפרד מחיי. אני משתדל להקדימ תרופה למכה, מפנה זמנ לעצור, להתבוננ, להודות, לבקש, לצעוק, לשתפ ולהתחדש. התפילה היא דרכ בשבילי להתחבר לעצמי, לחיימ ביבי, ליוצרי ולבוראי. היא תכלית בפני עצמה, מקור עמ עמקות אינ ופית שמו יפה ומביאה רוב טובה וברכה לחיי. // הכותב הוא כדורסלן עבר, סופר ומרצה צילום: בן פרידמן 04.10.19 | ה' בתשרי תש"ף | 375 גיליון שביעי | 30