שביעי

04.10.19 | ה' בתשרי תש"ף | 375 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כיפור. אני עפה על היום הזה. יומ של קדושה רבתי בלי חארטות ובלי התנצלויות, בו כולמ, כמעט בלי יוצא מנ הכלל, בבחינת מלאכימ מכווני מטרה. זה המאני טיימ שלנו ורוב רובינו מתייח אליו ממש ברצינות. אני תפורה )שזה כמו קרועה רק בחיובי( על כל האשכנזימ שבוחרימ בת פילה ה פרדית כי 'הניגונימ ה פרדיימ עושימ לי את זה', לדבריהמ. תכל , איכ אפשר בלי 'אדונ ה ליחות' ו'עננו' וה'עוקד והנעקד'. זה בעיניי השירה הגבוהה ביותר, אולי כמו שירת הלווימ - שירה בציבור עמ כוונה עליונה להז דככ ולהיטהר. וווהההווו - אני עפה על זה. אמ הייתי יכולה הייתי עושה קולות שניימ מעזרת הנשימ, או שרה באוקטבה הגבוהה כדי להביא את תדר הפעמונימ לשירת הקהל. אבל אני מקפידה להצניע, בכל זאת...יומ כיפור וזה… לשמחתי יש לי מחליף בקהל, הלא הוא בני המתוק שירש את כישרונ השירה ואת הקול המלאכי )למגינת לבי - קיוויתי שיהיו אלו הבנות שקולנ אינו מתחלפ בבגרותנ. אצלו קרוב היומ ששירת המלאכימ תאבד לבלי שוב(. אבל בינתיימ הילד שר מעזרת הגברימ ואני שומעת את עצמי בקולו. זאת חוויה מדהימה כי הגופ שלי רווה נחת ממש כאילו אני שרה, ואולי אפילו יותר. כל פעמ שהילד פותח את פיו, באופנ אוטומטי אני מחייכת ועי ניי מתלחלחות. וכל פעמ מחדש זה מרגיש כאילו הגעתי הביתה. אבל ישנו רגע בבית הכנ ת שאני הרבה פחות מתחברת אליו והוא אפילו מבא אותי. זה השלב של המכירות הפומביות של העליות. אני יודעת שזאת הלכה, ושזה לא באמת מקח וממכר אלא בחינת צדקה. אכ כחוזרת בתשובה זה מה זה לא מתחבר לי לשומ דבר שהיומ הזה מ מל. מד פתאום, באמצע הקדושה ברימ על כ פ, נלחמימ אחד בשני באחד הנושאימ הכאובימ שבינ אדמ לחברו, מה שעלול לגרומ למלחמות אגו ופגיעה, ול רוב אפ אינו צודק או שיוויוני כי מי שיש לו יותר זוכה ליותר. אני יודעת שהכ פ הזה הוא תרומה להמשכ הפעילות של בית הכנ ת וכמובנ מבינה את החשיבות ומפ רגנת, אבל אי אפשר למצוא דרכ אחרת קצת יותר אלגנטית ומתחשבת לעשות את זה? אולי ל גור את הכל ביומ שלפני ובאותו יומ רק להכריז על העליות? ככה כולמ כבר ידעו מראש איפה המ עומדימ, ואינ אפשרות שמישהו עלול להעביר את יומ הכיפורימ בבא ה על ככ שהוא הפ יד את העלייה שהוא רצה כי לחברו ל פ ל יש אפשרויות ממונ רחבות יותר. ות לחו לי )בכל זאת יומ ה ליחה ואני פה עמ העצבימ שלי על העולמ(, אבל תמיד בתפילת הנעילה עולה בי הפמיני טית חמומת המוח שמבקשת לעצור את התפילה לאלתר בפיוט של רבי משה אבנ עזרא 'אל נורא עלילה'. אני לא מתכוונת ל"המצא לנו מחילה בשעת הנעילה" כי עליות וירידות ישנו רגע בבית הכנסת שמבאס אותי. זה השלב של המכירות הפומביות של העליות. כחוזרת בתשובה זה לא מתחבר לי לשום דבר שהיום הזה מסמל. אי אפשר למצוא דרך קצת יותר מתחשבת לעשות את זה? ְלזה אני ודאי זקוקה, אלא לשורה "תִּזְכוּ לְשָנִימ רַבּות. הַבָּנִימ וְהָאָבות. בְּדִיצָה וּב צָהָלָה. בִּשְעַת הַנְּעִילָה". אני מבינה שזה אחלה חרוז, וגמ שכשמדובר על בנימ מתכוונימ גמ לבנות, אבל חבר'ה, לי חה, לא ח ר לכמ משהו? אלו השוליות שרק מחזיקות אתכנ ברחמנ תשעה חו דשימ, ואחר ככ דואגות שתהיו אנשימ? להמ לא מגיע איזה ציונונ קטנ? אז י לח לי אבנ עזרא אבל אני עושה ושרה "תִּזְכוּ לְשָנִימ 2019- אדפטציה ל רַבּות. הַבָּנִימ וְהָאָבות וגמ האמהות". ולסיום, אני חייבת התנצלות רבתית על כל הבירורימ הלעיתימ מרגיזימ שאני מעמידה בפנינו פה שבוע אחר שבוע - המציאו לי מחילה כי כבר הגיעה השעה • לנעילה )של העיתונ(. אז ליחה! shutterstock איור: