שביעי

25.10.19 | כ"ו בתשרי תש"ף | 377 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … פעמ בש הם באים לבקר אותנו בוע. מכתתימ רגליהמ מאי שמ מעבר להרימ, מחולונ הנידחת, ונו עימ אלינו למרכז התו והשופע, פנינת הארצ - חוות גלעד. המ מגיעימ עמ כל הפקלאות האפש ריות, שניצלימ טריימ, פ טות, רוגלע כימ, לחמימ ומוצרי חלב, כל פעמ מביאימ גמ עוד הפתעה מיוחדת כמו יכות לראש, חולצה יפה לילדימ או קרמבו. המ פשוט באימ ומגישימ את ליבמ הרחב, שבוע אחרי שבוע, נשארימ לצהריימ והולכימ אחרי שכל הילדימ עולימ לישונ. גמ מהצד השני, באימ פעמ בשבוע, לפעמימ שניהמ לפעמימ רק היא, מע בירימ צהרימ ביחד עמ כל מיני משחקימ או יצירות אמנות שהיא הכינה לילדימ מראש, ישנה אצלנו ונו עת בבוקר אחרי הכנת פרו ות מלאות אהבה ועזרה בפי זור לבית ה פר והגנימ. וחוזר חלילה, כל שבוע. פעמ היא אפילו ישנה אצלי שבוע שלמ, בלי נוכחותי, בגלל שט תי לצרפת. המ לא עשו את זה תמיד. זה הת חיל לפני שנתיימ. בגלל הנ יבות. זה גמ לא תמיד בקלות, פעמימ רבות זה מלווה בהמונ כאב, בילדימ בוכימ ולא ממושמעימ, בבית מבולגנ, וקוצר רוח מופגנ שלי כלפי כל באי הבית. לפעמימ זה מ תדר, לפעמימ זה כיפ מאוד ומוצלח עד כי לא מורגש שזה דורש מאמצ. והמ מתמידימ בככ. בשמחה ובפש טות. לא מוותרימ. המ יודעימ ומבינימ שלי הרבה יותר קשה לבוא אליהמ. והמ מקפידימ לתמוכ, כמה שיותר מקרוב. אבל גמ מרחוק. אמ עוד לא ניחשתמ על מי אני מד ברת אז אגלה לכמ. על המשפחה. ההורימ של רזיאל וההורימ שלי. יש מי שיקרא את מה שכתבתי ויאמר לעצמו 'נו ברור, זה מובנ מאליו. ככה זה משפחה'. יש מי שיאמר לעצמו שגמ המ מרויחימ מזה. אחרי הכל, משפחה זו משפחה וצ ריכ לשמור על יח ימ תקינימ עמ כולמ. אבל לא. זה לא מובנ מאליו. והרווח העיקרי של ההתמדה הזו, של המעטפת הזו הבלתי נגמרת, הוא שלי. פעמ באחד הארועימ המשפחתיימ, גי י אמר בשבח הוריי שהוא יודע בוודאות שלא משנה מה יקרה לו בחיימ - הוא לעולמ לא יפול, כי יש לו את המשפחה מאחוריו שלא תתנ לו ליפול. לשמחתי ולגאוותי אני שמחה לומר שגמ אצלי זה ככה. משני הצדדימ. והמ מש תדלימ שתמיד נרגיש את זה, גמ בימימ רגילימ אבל גמ בחגימ ומועדימ מיוחדימ. יש לנו מנהג עתיק שנימ ב וכות, לקיימ את החגימ אצלנו עמ משפחת שבח ההורימ והאחימ, מי שיכול, וגמ עמ משפחת קובי ההורימ והאחימ. את המנהג הזה התחלנו מרגע שהייתה לנו וכה גדולה, עוד לפני שהחשמל והמימ היו מ ודרימ בחוות גלעד. וכבר קרה שבאו הוריי לחג או חמי וחמותי, וגילו לדאבונמ שהחג יעבור ללא מימ או ללא חשמל. ומי שלא רגיל בככ, ובל - מאוד. אבל המ המשיכו לבוא. למרות ה בל, ימינו תחבקני הם המשיכו לבוא, למרות הסבל, וממשיכים עד היום. מתעלמים ממהמורות הדרך, מתעלמים גם מהכאב החד בלהיות בסוכה המפוארת שלנו בלי הנדבך העיקרי בה - רזיאל וממשיכימ עד היומ. מתעלמימ ממהמורות הדרכ, מהלינה ב וכה מלאת יתושימ ומלווה בקולות הרמימ של המואזינימ בכפרימ ה מוכימ )אבל זו ה וכה הכי מהממת בעולמ, כנ?(. מתעלמימ גמ מהכאב החד בלהיות ב וכה המפוארת שלנו בלי הנדבכ העיקרי בה - רזיאל. ב יוממ של החגימ, אני מבינה שחג וכות בשבילי הוא חג של משפחה. תחושת החיבוק של דפנות ה וכה, קו לות הצרצרימ לצד נעימות שירי ה ו כות השכנות, רשרוש הרוח על הקישו טימ והקרירות של תחילת בוא ה תיו, מוציאימ ממני חיוכ גדול על השפתיימ ומזכירימ לי את הח ד הגדול במעטפת שיש ביבנו ללא תנאימ וללא גבולות. זהו חיוכ של נחמה, של התרפקות, התפנקות ונחת. • אינ כמו משפחה. shutterstock איור: