שביעי

33 | 25.10.19 | כ"ו בתשרי תש"ף | 377 גיליון שביעי איתמר מרילוס ס י פ ו ר מההפטרה לכל אחד יש את הרגעימ הללו בחיימ, שבהמ הוא עומד למבחנ אמת ותוהה האמ יש לו את הכוח להתגבר על האתגרימ שניצבימ לפניו. כולנו שמענו יפורימ על אנשימ שגילו התעלות מדהימה נוכח מצבימ קשימ ביותר. אבל לא כל אחד מאמינ שיש לו את מה שצריכ, כדי להצליח בעצמו באותה מידה. באמצעות יפורימ רבי עוצמה של אנשימ שהתגברו על רטנ, על עוני, על יח ימ רעילימ, על גזענות, על אלימות, על מח ומימ בקריירה ומכ 11 שולימ אחרימ, 'המשהו הזה' מאיר מרכיבי ליבה, שי ייעו לשגשג למרות קשיי החיימ. מגובה הלב: הקרב שאחרי הקרב רועי בן טולילה עמ' 221 / ' הוצאת 'ידיעות ספרים הולך עם הרוח ספרו • חייו של רועי בן טולילה התהפכו לאחר שנפצע מאש של חברו לכוח במגלן החדש מאיר את הרגעים המבורכים לצד השברים הנאספים בדרך, בצורה מעוררת השראה מפ ונ דיווי ושרלי ג'טר המשהו הזה / מאנגלית: תמי זילברג עמ' 294 / ' הוצאת 'מטר לא פיידרמנ, לא באטמנ ואפילו לא וולברינ. רועי בנ טולילה הוא גיבור בשר ודמ. לא כזה שנבחר באודישנ קפדני עמ לוק מושלמ, אלא כזה שהעולמ בחר בו. רועי, קצינ לשעבר ביחידת מגלנ, נפצע באופנ אנוש במהלכ מבצע שנה, אחרי שחברו 15 של צה"ל בג'נינ לפני לכוח לקה בהלמ קרב וירה בו מטווח קצר. זה רק הפרולוג ל פר הנוכחי, ששמו הקצר והקולע 'הקרב שאחרי הקרב', לא מתמקד באירועי אותו יומ ארור אלא בשנימ שבאו לאחר מכנ. האנשימ הטובימ בעמ ישראל שעוזרימ לו במאבקימ היומיומיימ, הרג עימ בהמ מתגלה הכוח האמיתי של הנפש גמ כשהגופ כואב ודואב, ומעל הכול ה יפורימ הקטנימ-גדולימ המלמדימ עלינו כחברה. "לא ביקשתי לכתוב פר על מורשת קרב, כאלה יש מ פיק, פרימ נפלאימ. בעיניי, ה פר הזה הוא מ ע בני יונ ל פר מורשת שלא מדוברת מ פיק - מורשת הקרב שא חרי הקרב". הציטוט הזה של רועי הוא בעצמ יריית הפתיחה ל פר כולו, שפשוט אי אפשר להניח מהידיימ. ה פר פותח בתיאור שהוא כולו תמונה עלובה-עצובה. רועי, נו ע אל יחידת מגלנ זמנ מה אחרי שהתאושש מהפציעה. הוא רוצה לנשומ קצת את העבר המפואר שלו כק צינ ביחידה. הוא מגיע אל שער הכני ה של היחידה והש"ג לא מכיר אותו. הוא, שהיה 'מלכ' ביחידה, נדרש לאישור כני ה. "מי זה? מה ה יפור שלו כאנ?", תהתה הבחורה במבצעימ שביררה את זהותו. רק אחרי זיהוי של גנ מפקד היחידה החדש )שלא ממש הכיר את רועי(, ניתנ לו האישור להיכנ . "איפה כולמ?" שאל רועי את יונתנ הר "פ, היחידי שבערכ הכיר את רועי. "המ כבר התקדמו" ענה יונתנ. ומהנקודה הנמוכה הזו מתחיל טיפו איטי של שני צעדימ קדימה וצעד אחורה, הנמשכ עד היומ. זה לא פר שמאיר רק את הרגעימ המבו רכימ והיפימ אלא גמ את השברימ הנא פימ בדרכ. הבעיות הרפואיות, ה פקות העצמיימ, התגובות המערערות של האנשימ, כל אלה המ חלק מהמ ע הארוכ. אבל רועי בוחר להביא המונ מהטוב הזה שהוא או פ בדרכ. רגע כזה קורה כשרועי מרגיש חרדה גדולה בקשר שלו עמ חברתו )והיומ אשתו( מאיה. הקשר הזה, שרק נרקמ זמנ לא רב לפני הפציעה שהותירה אותו נכה, העמיד את רועי בחרדה שמאיה תעזוב אותו בעקבות הפצי עה או תישאר איתו למרות מצבו. ואז מאיה אמרה לו את המשפט הכי יפה שאולי אפשר לדמיינ ברגע כזה: "רועי, מעולמ לא הייתי איתכ בגלל מה שאתה, אלא בזכות מי שאתה" )ההדגשה במקור(. וכל הטוב הזה חורג הרבה מעבר לעולמו של רועי. הוא מרוממ, מעשיר, וצובע בצבעימ עשירימ גמ אנשימ ש ובלימ מקשיימ אחרימ. ובינינו, מי מאיתנו לא חווה משברימ בחייו. • פשוט תקראו.