שביעי

01.11.19 | ג' בחשון תש"ף | 378 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … בהתחלה עוד ני ניסיתי להיאבק. יתי להאבק בדלת הזו, הארורה, החו רקת והמכוערת שנפתחה לה פתאומ ביומ חורפי אחד. ני יתי להחליפ לה ידית, הזמנתי לה טכנאי שי דר את הצילינדר, קראתי לחברימ ולשכנימ שיעזרו לי למשוכ אותה ולח ומ אותה בכמה בריחימ - ובלבד שתשאר גורה. לפחות לכמה רגעימ קלושימ. עד שהבנתי, זה פשוט בלתי אפש רי. היא לעד נועדה להיות פתוחה. לעד נועדתי להעיפ לעברה מבט ולהתכווצ בכאב גדול. הזו? טוב מה יש מאחורי הדלת ששאלתמ. יש בה את חדר החלומות. זה שמכיל בתוכו עולמ ומלואו. עולמ שיש בו הכל, את כל מה שח ר לכל אחד. מי שנכנ לחדר הזה ימצא בו את המדליה שמעולמ לא קיבל בתחרות ה פורט בי ודי, את הנשיקה האחרו נה מאמא אחרי שהיא כבר ירבה לתת אותה, את הגרב האבוד שמשומ מה לא יצא ממכונת הכבי ה. אפילו כפיות חלביות אפשר למצוא שמ. אבל יש רק בעיה אחת עמ החדר הזה - אי אפשר להוציא מתוכו דבר. כל מה שנמצא בו נשאר בו. לנצח. יודעי דבר מ פרימ שמעטימ זכו לצאת מהחדר הזה לאחר שנכנ ו אליו. הדלת הזו, שלפתע נפתחה בביתי, היא אחת מיני רבות שכולנ מחוברות אליו, אל החדר ההוא. לאחר שדלת החדר נפתחה במעט, הגישה לתוכו פשוטה ואפ מפתה. עמ מודעת פר ומ יפה ומאירה בכני ה, פונט עגול וגדול וצבעימ המושכימ את העינ, היא משווקת באמתלות כאלה ואחרות - מכירת חלומות נוצצימ במחיר מוזל. אכ היציאה, כמעט בלתי אפשרית. עוצמות ועזרימ דרושים כוחות, מבחוצ, שיאפשרו לנכנ לצאת ממנו. וגמ לאחר שהצלחת לצאת, כנראה שלעד רצונכ יהיה לחזור אליו. אל החדר ההוא. כשנפתחה אצלי הדלת ונכנ תי לרא שונה, כמעט שלא מצאתי את היציאה. כשמצאתי, כמעט שלא רציתי לצעוד לעברה. וכשלב ופ יצאתי, התחל תי להאבק בה. אחרי שהבנתי שזה לא אפשרי, התעלמתי ממנה. ידעתי שהיא מזיקה לי. ידעתי שהיא מ וכנת. פע מימ רבות לא עמדו לי כוחותיי ונכנ תי אליה שוב ושוב, בנ יונ נואש להבטיח לעצמי שזו אכ הפעמ האחרונה. את כל חלומותיי פגשתי בה, את כל התרופות לכל המכאובימ. את הזכ רונות העמוקימ ביותר חייתי בה. גמ את אלו שלא קרו עדיינ, וכנראה שלא יקרו. אלה המ חייו של מי שחווה שכול. החדר הזה הוא משל. למשל לבור שחור, אליו, ללא רצוננו, נשאב האבל בימימ הראשונימ לאחר החורבנ. תקופת מה לאחר מכנ יצר החיימ יורה לו לקומ, לחזור לתפקד, לחיות. אבל הבור, הוא הדלת הארורה מי שנכנס לחדר ימצא בו את המדליה שמעולם לא קיבל, את הנשיקה האחרונה מאמא, את הגרב האבוד שלא יצא ממכונת הכביסה. אפילו כפיות חלביות אפשר למצוא שם. יש רק בעיה אחת - אי אפשר להוציא מתוכו דבר עודנו שמ, הוא עודנו פעיל ומושכ את האבל אליו. כל יומ, כל רגע, כל שניה. אליו ולהשאב הבחירה להיכנע לתוכו תהיה תלויה בכוחו של האבל, אכ ביציאה ממנו לא י פיקו כוחותיו לעולמ. הוא יזדקק תמיד לעזרה מב חוצ. ליד תומכת, לקולות עידוד רמימ, לריח של אוכל ששווה בשבילו לחיות. האבל, החווה את הכאב הזה, לא תמיד מודע לככ שהוא נשאב אל החדר. לעתימ קרובות אפ יעמיד פנימ שהוא איתנו, מתפקד וחי. אכ על קרוביו וחבריו לוודא, שאכנ זה ככ. ואמ לא ככ, אז עליהמ מוטלת המשימה להוציא אותו משמ ולעזור לו לאגור כוחות, על מנת שיוכל להתגבר על הרצונ לחזור • לשהות בתוכו, שוב ושוב ושוב. shutterstock איור: