שביעי

08.11.19 | י' בחשוון תש"ף | 379 גיליון שביעי | 32 יעל: "הייתי נוגעת באדמה ומ רגישה את הזרות". , אחרי לא מעט חי 1981- ב פושימ, הוצע להמ שטח בדרומ הכ רמל, ליד אליקימ, ופגזימ מהב י הצבאי נפלו להמ על הראש. "אז הלכנו לחפש בנגב", מעיד אמיר, "אבל בדיוק החליטו להחזיר את יני, וצה"ל הזיז את הב י ימ, ככ שהאזור הוקפא למשכ שנתיימ. יירנו עמ מפות, וקבענו לעצמנו ימנ שאמ יהיה מקור מימ טבעי במקומ כלשהו - נוכל להתיישב בו. "מצאנו שני מקומות שעמדו בת נאימ שהציבה לנו המדינה, וכשהגענו למנהל המחוז של רשות מקרקעי יש ראל, הוא יפר לנו על מקומ שהיה מוקד לפלישות, שריפות וגניבות, וביקש שנשב דווקא בו. כשהגענו לכאנ לראשונה, אפ אחד מילדי הכפר ה מוכ לא העז לטייל בוואדי הזה. זו הייתה כנת נפשות. לא רציתי לגור במרכז, אבל נעתרנו לבקשת הרשות. כשראינו במפה שיש שמ באר, זה היה ה ימנ בשבילנו". נחשים על שתי רגליים במשכ שנימ חי הזוג דרומי בתנאי שטח. "כשקיבלנו את המקומ, ה בי רו לנו שאנחנו מקבלימ חוזה חכי רה תלת שנתי, ואחת לשלוש שנימ יחדשו לנו אותו, עד שי דירו באופנ ופי את ההתיישבות. קיבלנו מהמ מכתבימ ו ימוכינ, ולכנ השקענו את מרצנו וכ פנו". כמה הוצאתמ? 120 "דרשו מאיתנו ערבות של אלפ דולר, בזמנ שבכפר ה מוכ משק אלפ. היומ זה כבר שני 30- נמכר ב מיליונ דולר, אבל אז יכולתי לקנות ארבעה משקימ בכפר אוריה ב כומ שהמ ביקשו". איפה טעיתמ בדרכ, עד שהגעתמ לפינוי? "גמ צדיקימ טועימ, הרי חטא מקורו שנימ בה כמי 15- בטעות... עברו כ חכירה מתחדשימ, ובינתיימ התחלפו הראשימ ברשות וגמ התקנות חודשו. לא היינו ערימ לכל זה, כי חיינו חיימ פשוטימ ומנותקימ מהציוויליזציה. בתמימותנו ובטיפשותנו מכנו על המדינה ועל ההבטחות שלה". אתה לא נראה לי כאחד שטומנ את ראשו בחול. "נכונ, ובמהלכ השנימ קיבלנו ערימת מכתבימ משרימ וממנכ"לימ שביקשו לה דיר תמ"א בחוות שמ שונ. חשבנו שהנה, מטפלימ בע נייננו. גרנו באוהל בתוכ מערה, בלי ברז מימ וחשמל, ונולדו לנו ארבעה ילדימ. יעל מעולמ לא התלוננה. לא רצינו חיימ אחרימ". יעל: "זה היה המשכ לחיימ שחיינו במ ע. עמ הזמנ הבנתי שאני צריכה עזרה". אמיר: "רק אחרי הלידה הרביעית היא התחילה לדבר על מכונת כבי ה, והבאנו גנרטור". מה עמ הילדימ? בריאות, נחשימ? אמיר ממהר לענות ש"בעיר יש הרבה יותר נחשימ, רק שהמ הולכימ על שתי רגליימ". אז מה השתנה? , תו 35 "פתאומ שמענו על תמ"א כנית שאינה מאפשרת יישוב במרכז הארצ, והרשות התחילה לפתוח עלי נו עיניימ, כי באותה תקופה השתנינו קצת והתחלנו לקבל אלינו משפחות שהיו זקוקות למקומ מכיל". איכ עברתמ את הטרנ פורמציה הזאת? "הילדימ התחילו לגדול, והביאו איתמ חברימ מהלימודימ. פתאומ ראינו שכל מי שמגיע, המקומ מרפא אותו, ומאפשר לו להתחבר לפשטות ולראשוניות של הטבע. התחילו להגיע נערימ שנפלו ממו דות חינוכ, וכאנ נתנו להמ לפתח את עצממ. ההורימ היו אומרימ לי 'הצלת לי את הילד. למה נער חייב ללמוד גיאוגרפיה אמ הוא ממש מוכשר כ נדלר?'". יעל מראה לי ציורימ ומ פרת: "הגיעה לפה משפחה של הלומ קרב, ורק כאנ המ מצאו את הנחת שלהמ. איש מאוד מוכשר שעזר לנו לבנות פה את בית הכנ ת. ב ופ גמ אותמ פינו", היא נאנחת בצער, "אפילו שהמ נשארו אחרונימ כי צה"ל פעל בנושא". אמיר: "עד היומ מגיעימ לכאנ אנשימ שמחפשימ את הדרכ שלהמ בחיימ, פליטימ של החיימ, אלה שלא הולכימ בתלמ ושחיפשו את המקומ שלהמ בעולמ". בניגוד להמלצת בית המשפט "במשפט הראשונ שהתנהל נגדנו, תבעו להרו את מה ששיקמנו. אבל בית המשפט המליצ לרשות לה הגיעה משפחה של הלום קרב, ורק כאן הם מצאו את הנחת שלהם. איש מאוד מוכשר שעזר לנו לבנות פה את בית הכנסת. בסוף גם אותם פינו, אפילו שהם נשארו אחרונים כי צה"ל פעל בנושא לא חבל? המקום יישאר מופקר, "פתאום מתייחסים אלינו כמו לפושעים. הכסף נגמר". יום בחוות שמשון