שביעי

08.11.19 | י' בחשוון תש"ף | 379 גיליון שביעי | 34 דיר את ההתיישבות שלנו כאנ, והורה לא להרו את המבנימ". למה? "כי כשהגענו, לא הר נו את החו רבות העתיקות, אלא המשכנו את הבנייה הטבעית של אבני המקומ. ככ שאמ היו הור ימ את המבנימ שלנו, היו הור ימ גמ את העתיקות. הגעתי למשפט בלי עורכ דינ, והשופט הפכ להיות עורכ הדינ שלי. ההחלטה הייתה שא ור להרו ושא ור לבנות. אחר ככ הגשנו תוכניות אדריכל וקיבלנו אישור עליהנ מהוועדה המחוזית, זה היה ממש נ ". אז מה קרה? "השמ החליט להעמיד אותנו בעוד ני יונ בדמות מנהל ארגונ הירוקימ, שהביא לפה וללה של עיתונאימ מו תימ. כשראיתי אותמ מגיעימ, הייתי מכו ה בוצ מהדיר, אבל חייכתי ואירחתי אותמ. כשיצאו, המ לא כתבו מילה אחת רעה. המ ראו שכל ההשמ צות איננ נכונות". מה אמר לכ מנהל ארגונ הירוקימ? "שאלתי אותו מה הנ עשרת הד ברות שלו, והוא ענה 'לשמור על הטבע'. השבתי שגמ שלי, אז מה הב עיה. ב ופ המפגש הוא אמר לי: 'אמיר, אתה תישאר כאנ', אבל בפועל המשיכ להילחמ נגדנו וטירפד את האישורימ שעבדנו עליהמ שנימ. האדריכל המ נו ה אמר לי שאינ איכ לפעול ושכדאי לחכות, וזאת הייתה עוד טעות. אחר ככ כבר היה מאוחר, כי איבדנו את הזכות לערער. "פתאומ אנחנו נחשבימ לפושעימ שהתעשרו על חשבונ המדינה. כל הזמנ הייתי באמונה שיש לי את המ מכימ והתמיכה, ושזה י תדר עמ תוכנית אחרת שתתאימ לחוקימ שהשתנו. אבל הרשות בחרה להילחמ בנו בכל הכוח, ויש לה כוח וכ פ והשפעה, והיומ אנ חנו עומדימ בפני צו פינוי שכבר הת חיל השבוע". אולי ננדוד שוב יש תוכניות אחרות למקומ? "לא. האב ורד הוא שאמ אנחנו נע זוב, המקומ יישאר מופקר ושוב יחזור המצב של שריפות החורש, הגניבות והבזיזות, ושוב לא יוכלו לטייל פה יהודימ. לא חבל"? יש תקווה? "עמ השנימ, גמ במושב הק רוב התאהבו במקומ והתחילו לעמוד לצידנו, יחד עמ המועצה האזורית מטה יהודה, שהגישה מטעמה תוכנית לוועדה המחוזית לתכנונ ובנייה. אנחנו מקווימ שהשופטת תיתנ את הארכה הנדרשת כדי לקדמ את התוכנית". איכ מתפרנ ימ כאנ? "מכרנו את הבית שהיה לנו בירו שה, ומזה שילמנו את כל ההוצאות של המשפטימ. הכ פ נגמר. בעניינ פרנ ה יש פה מילכוד, כי בכל מקרה אני יוצא עבריינ: אמ זה רק חקלאות, טוענימ שזה שטח ציבורי וא ור לי להתקיימ מככ, אבל כשאני עושה משהו ציבו רי כמו לעזור לנוער, אז זה רק שטח חקלאי. הקמנו פה בית בד יחיד בארצ, שעובד עמ אבני ריחיימ, אבל גרו לנו אותו לפני עשר שנימ. א ור לנו למ כור גבינות מהצאנ או לבנות דיר כמו שצריכ, אז מתימ הוולדות ואינ אפש רות להתפרנ ". אתמ מודאגימ? יעל משתפת בחיוכ עייפ: "אני מק ווה שהשמ יודע מה טוב לנו. יש רג עימ של אי שפיות, אבל אני משתדלת לחיות מיומ ליומ". אמיר: "הייתי אצל הרב קנייב קי, הרב אבוחצירא והרב החלבנ, ושלוש תמ, בלי לתאמ ביניהמ, חיזקו את ידיי ואמרו לי 'אתה עושה מה שצריכ והשמ ישמור על המקומ'". לפני שדרכינו נפרדות, אמיר אומר כי "כל מה שקורה לנו נוגד את הטבע שלנו. אנחנו אנשימ פרטיימ, ובאנו לכאנ כדי להיות מבודדימ, אבל השמ מאלצ אותנו לצאת מהבועה שלנו ולשתפ את עמ ישראל כדי לגיי את הכוחות שלנו להתלכד. רק שמ נמצא החיבור בינ העליונימ והתחתונימ שי עמיד את כולנו על דרכ הישר. אנחנו הרי שומרימ כאנ על האדמות בשביל כולמ, הנ לא של הרשות והנ גמ לא שלנו. לא התעשרנו על חשבונ אפ אחד, אינ לנו חלומות על וילות". ואמ הגרוע מכל יקרה? "נצא שוב לנדודימ". מרשות מקרקעי ישראל נמ ר בתגובה: "אנו רואימ ערכ עליונ בה תיישבות בכל רחבי ישראל, כמו גמ בהקפדה על הוראות התכנונ והב נייה ושימוש בקרקע בהתאמ למותר על פי התוכנית התכנונית שבתוקפ. רמ"י ייעה ככל שהיה בידה לה דרת חוותו של דרומי, בינ היתר באמצ עות מתנ הרשאה לתכנונ החווה ומתנ ארכות על מנת לאפשר את ה דרתה מבחינה משפטית ותכנונית. לצערנו, לאחר שמו דות התכנונ לא אישרו את תוכניות הקמת החווה, אינ מנו אלא לממש את פ קי הדינ שניתנו בעבר על ידי בתי המשפט והורו על • פינוי המקומ". לא חבל? המקום יישאר מופקר, כל מה שקורה לנו, נוגד את הטבע שלנו. באנו לכאן כדי להיות מבודדים, אבל השם מאלץ אותנו לשתף את עם ישראל. אנחנו הרי שומרים על האדמות בשביל כולם, הן לא של הרשות ולא שלנו "יש רגעים של אי שפיות, אבל אנחנו משתדלים לחיות מיום ליום". אמיר דרומי