שביעי

08.11.19 | י' בחשוון תש"ף | 379 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אנחנו קוראימ אותה: פעמיים ביום 'קריאת שמע'. ובגלל שהיא כה חשובה עד שהיא דורשת חזרה אינטנ יבית, פק אמ אנחנו זוכימ פעמ בשבוע להת חבר לכוונות שלה. כאנ שוב מגיע המקומ שלי כחוזרת בתשובה לשאול, לעורר, לדייק ולהת חבר. הרי לא תמ נבחרה הקריאה הזאת להתוות את דרכנו בעולמ, פעמ בבוקר ופעמ בערב. לא תמ היא נחשבת אבנ י וד במערכת היח ימ שלנו עמ הקדוש ברוכ הוא. אני לא אכנ פה לכוונות ולייחודימ, ואפילו לא לעומק הברכה הזאת. אתייח רק לכוונה במילה 'אחד' המ יימת את הפ וק, ובה אמורימ להתכוונ למ ור את נפשנו על קידוש ה'. כל לילה כשאני אומרת 'אחד' ומנ ה להתכוונ למ ור את נפשי, אני קצת לא מאמינה לעצמי. 'מה את משחקת אותה שרונ? את לא באמת מוכנה למ ור את נפשכ. אמ היית בשואה לא היית מו כנה למ ור את הילדימ עבור היהדות. באינקוויזיציה היית מתנצרת בוודאי, ובפוגרומימ היית דורכת על פר תורה אמ זה היה מציל את חייכ, אז מה את מדגישה את הד' שב ופ המילה כאילו את איזה צדיקת עולמ?'. הזאת מפריעה לי תחושת הזיוף בכל פעמ מחדש. למרות שאיני בטוחה מה באמת הייתי עושה במצבימ הקיצו ניימ האלו, אני תופ ת מעצמי אגוצ נטרית מכדי לוותר או למ ור את חיי. אז לאהוב את ה' אני יכולה לנ ות בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי, אבל מה זה אומר למ ור את נפשי? אולי הכוונה זה כשאני משתדלת להיות אדמ טוב יותר, לעשות מצווה שקשה לי כמו כיבוד הורימ או לשתוק כשמבזימ אותי? לעשות יבוב לקחת את החייל עד הבית אפילו שאני שונאת לנהוג? לאפות עוגה לשכנימ החדשימ אפילו שאני לא יכולה להיות עוד דקה מיותרת במטבח? זה נחשב שמ רתי את נפשי, או אולי לוותר על תאוות הפר ומ בשביל להישאר בנ אדמ - זה נחשב למ ור את נפשי? אולי להילחם על ההלכה בזמנימ ש ר חינה. להתלבש כמו דו ית וללכת לתוכנית כמו 'גאולה ולונדונ'. להתכוונ לעשות פרומו למופע חדש לנשימ שמביא בשורה של גאולה, ורק להיתקל בשנאת דתיימ ולהצטרכ להגנ על עצמי שבחרתי בדרכ הזאת, ובדרכ על כל עולמ היהדות בכלל? אולי למ ור את נפשי זה לקומ כל בוקר וללכת לבית הכנ ת למרות שאת הכי רוצה לישונ, במיוחד בשבת 'מנוחה' שאת הכי עייפה ורוצה להשלימ שעות, דווקא אז להניצ את הנצ ולהעיר את השמש? או אולי למ ור את נפשי זה להיות אישה שומרת הלכה, ובמיוחד הלכה של 'קול באישה ערווה', שרק לומר את זה עושה צמרמורת לכל ה ביבה. ואפי לו שפוגעימ לכ שוב ושוב בפרנ ה. מפלימ אותכ בזכות השיוויונ, ומבזימ למסור את נפשי מה את משחקת אותה? את לא באמת מוכנה למסור את נפשך. אם היית בשואה, לא היית מוכנה למסור את הילדים עבור היהדות. באינקוויזיציה היית מתנצרת. אז מה את מדגישה את המילה 'אחד' כאילו את איזו צדיקת עולם? אותכ וגורמימ לכ להרגיש אחת שלא יודעת מה טוב בשבילה, קטנה וטיפשה. ואפילו שאפ אחד לא מבינ אותכ )גמ לא במגזר שלכ( את ממשיכה להתעקש, כי את יודעת שב ופו של דבר כשאת עומדת על הבמה עמ אחיות הנפש שלכ ונותנת את לבכ, נפשכ וגופכ לקהל הנשי שמולכ, את מרגישה בתוככ את עונג הקדושה ויודעת שבככ את תו רמת לזירוז הגאולה. וגמ אמ רק פעמ בחיימ תזכי לחוות את התחושה הזאת, את עדיינ מו רת את נפשכ. ואמ ב ופ התברר שיצאתי טמבלה, לפחות השתדלתי ולא פגעתי באפ אחד בדרכ )אולי רק בגברימ שחפצו לראות ולשמוע את עומק הנשמה שלי במופע. ולמי שבכל זאת מתעקש, ביו טיוב אני עדיינ בכל תפארתי. עוד לא ביקשו ממני • למ ור שמ את נפשי(.