שביעי

22.11.19 | כ"ד בחשוון תש"ף | 381 גיליון שביעי | 10 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … לכבוד: שוקולד קרמל מלוח. שלומ וברכה. כותבת אני אליכ, ידידתכ משכבר הימימ, מכתב רגשי, מלא אהבה והע רכה על תקופה ארוכה ומוצלחת בינינו, בה היית לי משענת אוהבת ומתוקה בכל עת צרה וצוקה, בה ניזונתי בעיקר ממכ באופנ שגרתי יומיומי, מילאת את עולמי ובזכותכ שרדתי והגעתי עד הלומ. באתי להתנצל על משבר האמונ שנוצר ביננו בתקופה האחרונה, ורצי תי לפתוח ולומר - זה לא אישי. אמנמ מקומכ כבר לא בינ שיניי, אבל לא רק עליכ ויתרתי. גמ הקפה האהוב והמנחמ והלחמ הרכ והמשביע. בוודאי שמת לב שכבר תקופה אינני פונה אליכ, ואני רוצה לה ביר. כבר תקופה שהרגשתי שיח ינו עלו על שר טונ, ואיני מוצאת מענה ומזור בכ ובי דידיי הקודמימ. כבר תקופה שידידימ חדשימ מצאו את מקוממ בצלחתי, והמ, בשונה ממכ, מייצבימ אותי ונותנימ לי משענת בוטחת יותר. אני מדברת על התמרימ, הירקות, העדשימ הצבעו ניות, המרקימ והשייקימ. ויתרתי עליכ למענמ, ועשיתי זאת בלב שלמ. זה לא אתה. אני רק רוצה שתדע, זו אני. אתה נשארת אותו הדבר - טעימ, מתוק, משמח ומנחמ. אבל אני לא זקוקה לכ יותר. מרגע שה כמתי לפנות את מקומכ בתוכי, גיליתי שב עצמ מעולמ לא הייתי זקוקה לכ כל ככ. גיליתי שמקומכ בתוכי גרמ לי לעייפות גדולה, לכאבי ראש חוזרימ, לכבדות ועצבנות. גיליתי שבה תמכותי עליכ כמזוני העיקרי, אני לא משאירה מקומ לרבימ וטובימ ממכ. גילית שה צורכ שלי בכ בכלל לא הכרחי לקיומ שלי ואולי אפילו מזיק לו. תבינ, אני שונאת להתחייב, ועוד יותר אני שונאת פרידות. ובכתיבת מכתב זה אני בעצמ נפרדת ממכ, וזה די מחייב. אני לא יודעת מה ילד יומ. אולי יומ אחד אני אתעשת ואגלה שכל זה היה טעות, אולי אני ארגיש צורכ עז לחזור אליכ ולהתנחמ בקוביותיכ. אבל אני מבקשת לשהות בתחושה הזו הממלאת אותי בתקופה האחרונה בלע דיכ. לשהות באכילה בריאה יותר ומזי נה יותר, שלא מונעת מרגשות ומרצו נות רגעיימ. לשהות בתחושת השליטה והתכנונ שיש לי על גופי ועל רעבוני. זה לא היה בקלות. הימימ הראשונימ היו ימימ של מחשבות עליכ, של מאבק פנימי להיאחז בכ, רק לעוד רגע קט, רק עוד קוביה אחת. היו גמ התקפי געגוע ותחושות אשמ על הבחירה לוותר עליכ, אבל נחישותי העיקשת וגמ האגו שלי עברו בהצלחה את האתגר הזה וניקו אותכ מעליי. אני בטוחה שאתה מבינ, אני בטוחה שאתה רוצה בטובתי כמו תמיד, ומקבל את זה שהמשכתי הלאה לחיימ טובימ יותר. אני בטוחה שאתה נהנה להתבוננ בי מהצד ולהבינ שחלקכ עמי היה לטובה, שלום, חבר הימים הראשונים היו ימים של מחשבות עליך, של מאבק פנימי להיאחז בך, רק לעוד רגע קט, רק עוד קוביה אחת. היו גם התקפי געגוע ותחושות אשם על הבחירה לוותר עליך. אני בטוחה שאתה מבין והיומ כמו חבר גאה אתה שולח לי את ברכת הדרכ ומנפנפ אליי לשלומ מרחוק. טוב, אני לא בטוחה באמת שאתה מרגיש את כל זה, אחרי הכל אתה רק שוקולד. ק ומ ופלאי יש לציינ, אבל רק שוקולד. אמנמ אני יוצאת לדרך חדשה. פחות מתוקה, אבל יותר מעניינת. יותר עצמאית ומשוחררת. היא כבר לא כל ככ זרה לי. אני מבינה את עקרונותיה, את שלביה ואתגריה, ואני מקבלת עליי גמ את הנפילות בתוכה ואת הירידות לצורכ עלייה שעוד יגיעו. פניי למקומ טוב יותר ונעימ יותר. אני מאחלת לכ שתמשיכ בקיומ ייעודכ בעולמ, שתמשיכ לשמח ולנחמ, במינונ הנכונ. מודה לכ על התמיכה והעידוד במ ע חיי, לעד אנצור אותכ בקרבי. shutterstock איור: