שביעי

22.11.19 | כ"ד בחשוון תש"ף | 381 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… לאחרונה התוודעתי לעובדה שהבנות שלי והחברות שלהנ קוראות בשבת את 'שביעי', ובמיוחד את הטור שלי. אי לככ ובהתאמ לזאת הבנתי שע ליי לצנזר את דבריי פה, ואולי אפ לש קול להיעלמ לתקופה. למה? א. כי מה לעשות שעדיינ יש דברימ מעברי שאני מעדיפה שהנ לא ידעו עליי )והלוואי שלעולמ לא ידעו(. ב. בתור ה'אמא' של, אני מנועה מלע שות פאדיחות. קרי, לא לפתוח את הפה ליד החברות )ואמ אפשר גמ להימנע מלנשומ על ידנ(. אבל אל תדאגו, אני עוד לא עוזבת. לפ חות עד שלא תחליטו שמיציתמ את החוזרת בתשובה ההזויה הזאת. אז כדי לעקופ את כל המכשולימ, החלטתי לשתפ אתכמ בפ נייה שקיבלתי מאמא אחרת שכתבה לי ככ: "אני ובעלי בתהליכי התחזקות ב"ה כבר שעד 13 כמה שנימ, ויש לנו בת מתוקה בת היומ מתקשה עמ הכי וי שלי. אני ממש נקרעת מהקושי הזה. חשבתי, אולי תוכלי לייעצ לי מה לעשות?". האמת?תמיד כשמבקשיםממני עצה, בא לי לחפור בור עמוק ולהיכנ פנימה. כי מצד אחד נוצותיי הצבעוניות נפרשות בגאווה, ומהצד השני אני מתה מפחד. לתת עצה זו אחריות ענקית, ומי מאיתנו באמת רואה את התמונה השלמה ויכול להגיד משהו למישהו. ובכל זאת, אני נחמדה והכל וגמ חשוב לי לא לצאת מתנשאת )אפילו שאני כנ(, אז עניתי לה בזאת הלשונ: "שלומ יקירה. זה גיל של פאדיחות. לא משנה מה 13 גיל תלבשי, הבת שלכ לא תהיה מרוצה ממכ. אני חושבת שככל שאנחנו גורות ומכב דות את עצמנו )ואותנ( ולא עושות יפור - ככה הילדות ב תר ליבנ מכבדות אותנו ומקבלות דוגמה טובה. אז אני צוחקת ומ חייכת כשהבת שלי 'יורדת' עליי. לפעמימ אני אומרת לה שאני הכי מגניבה ורק היא לא מבינה את זה, לפעמימ אני מתעלמת, ולפעמימ מ כימה להחליפ איזה בגד שהיא ממש לא אוהבת. אבל באופנ כללי אני לא מתרגשת. זה יעבור לה". אבל זה לא ה תיימ בככ, והיא השיבה: "אני באמת משתדלת לפעול ככה, אבל כשמגיע מצב שאנחנו צריכות ללכת יחד ל ידורימ היא ממש מביעה ת כול, היא לא כוע ת או מתעצבנת אלא ממש בדיכאונ. היא לקחה מאוד קשה את העניינ של הח זרה בתשובה. מ רבת להיות חלק, לא שו מרת שבת. מכבדת אותנו, אבל היא בשלה. אני מרגישה שאני מאבדת את הקשר שלנו, וכשאני מדברת איתה היא אומרת שעמ הכל היא יכולה להתמודד רק לא עמ הכי וי ראש. היא ממש התחננה שאשימ כובע היומ. ואני ממש בחו ר אונימ". טוב, הבנתי שיש פה אגוז קשה לפי צוח, אבל לא הבנתי אמ זאת האמ או הבת. "האמת היא שאינ לי עצות בחי נוכ, כי אני לא תופ ת מעצמי מחנכת. אבל כמו שאת מכבדת אותה, תדרשי שהיא תכבד אותכ ותתנ לכ את המרחב לנהוג בפרטיות שלכ כמו שאת מבינה. לדעתי יש מקומ לשימ פה גבול לילדה - וגמ ההלכה אומרת בעניינ כיבוד הורימ פאדיחות בערב שבת, אחרי כמה שנים בהן אישיותי מדוכאת על ידי בנותיי, היה לי ולבתי רגע מיוחד שבו היא סוף סוף הודתה שהיא אוהבת אותי כמו שאני - מוזרה וטיפשית, ושהיא לעולם לא תרצה להחליף אותי באמא אחרת )להבדיל( שמותר להקשיב להמ בכל, חוצ משהמ דורשימ ממכ לנהוג באפי קור יות. יש הרבה דרכימ להתקרב לה', אבל בגיל הזה זה בעיקר להכיל, לאהוב והרבה הרבה הקשבה )בלי להביע דעה(". ובערב שבת האחרונ, אחרי כמה שנימ בהנ אישיותי מדוכאת על ידי בנותיי )א ור לי לשיר ברכב או לדבר כשאני מ יעה את החברות של הבנות, וחלילה לא להופיע באולפנה שלהנ, ולהחליפ בגדימ לפני שאני יוצאת מהבית(, היה לי ולבתי איזה רגע מיוחד שבו היא ופ ופ הודתה שהיא אוהבת אותי בדיוק כמו שאני - מוזרה וטיפשית, ושהיא לעולמ לא תרצה להחליפ אותי באמא אחרת. שכמעט ואיבדו אז לכל האמהות תקווה, או צלמ אנוש, הטור הזה מוקדש במיוחד בשבילכנ. אל תוותרו על עצ • מכנ, וב ופ הנ גמ לא יוותרו עליכנ. shutterstock איור: