שביעי

29.11.19 | א' בכסלו תש"ף | 382 גיליון שביעי | 14 י ע ל שבח yaels@shvii.co.il …… … והק פרץ אדיר של התרגשות לה מילא את ליבי בשבוע שעבר, כש ראיתי את ההודעה החדשותית על ההכ רזה האמריקאית על ככ שההתנחלויות לא מפרות את החוק הבינלאומי. חשבתי לעצמי, ופ ופ מכירימ בנו אי שמ מעבר לימ, מכירימ בככ שא נחנו לא האשמימ בבלגנ הבלתי נגמר במזרח התיכונ. שהבית שלי הוא לא בהכרח בעיה ואני יכולה להיות יותר רגועה. ופ ופ אני יכולה לה תובב בביתי בידיעה שהנה, אני לא פורעת חוק, אפילו האמריקאימ אמרו. רגעימ פורימ עברו ורגשות אלו התח לפו במבוכה ובבוז. אני, יעל שבח המתנ חלת הקשוחה, שיודעת באופנ אידיאולוגי ברור ולא ניתנ לערעור שביתה הוא נח לתה ונחלת עמה מימי התנ"כ. אני צריכה את האישור של האמריקאימ האלה כדי להרגיש טוב עמ אמונתי? אני נותנת מש מעות למילותיו של אדמ זר, מכובד ככל שיהיה, היושב בארצ זרה ורחוקה ומתיימר להבינ בשלומ או ביח ימ בינ שני עמימ מתוכ משרדו ה גלגל והמצוחצח? למה מי הוא בכלל? ומי האמריקאימ האלו בכלל? ולמה זה בכלל מעניינ ומרגש אותי? מתוכ הטלפונ, הרמתי את הראש וברגע אחד חזרה לי ההתרגשות לפנימ. את ההכרזה ההיא של פומפאו קיב לתי בזמנ שהייתי בערב של שגרירימ מהאו"מ, חברי המועצה לזכויות האדמ שהגיעו ל יור בארצ. אלו, שיושבימ ימימ ולילות ומצבי עימ נגד הצבא שלנו, נגד המדינה וצ עדיה ונגד ההתנחלויות. אלו שדואגימ באופנ שיטתי, להשאיר את הפל טינימ בעמדת הקורבנ המ כנ שנעשה עמו שנה. 70 עוול כבר ישבנו שמ אני ועוד כמה 'קרבנות' כמוני, שאיבדו בעל, אבא או בנ, של מרות שהטרור פגע בהמ הכי עמוק שאפשר, שיבש להמ את החיימ וגרמ להמ לנזק גדול לכל הדעות, עדיינ נתפ ימ בעיני כל תומכי הפל טינימ כפושעימ ועבריינימ ואלימימ. ני ינו להעביר להמ את החיימ שלנו, את הח וויה בלהיות פגיע ועל אפ כל זה עדיינ לשאופ לחיימ של משמעות, של שמחה, של חינוכ טוב לילדימ. הייתה מלאה בח החשיפה מולם ששות. הרי זה ברור, שכמה שאנ ה לתאר להמ את זכותי לחיימ בטוחימ ושלווימ כאנ בארצ, המ עדיינ יטענו שאנחנו אלו שמעודדימ טרור ואלימות בככ שאנחנו 'גונבימ' אדמות או מתג רימ בפל טינימ בעצמ מגורינו ב'גדה'. חששתי גמ כי בפועל אינ לי מ פיק ידע, כדי לתת תשובות רהוטות לאותמ אלו שבקיאימ בנושא ישר והפוכ. אבל אז באה ההכרזה הזו. וגמ באה בעצמ ההבנה, שהמ אולי יודעימ לקרוא הר צאות ושיחות, טטי טיקות ומידע טכני, אבל המ עוד לא פגשו אותי. המ עוד לא חוו ברגליהמ ובעיניהמ את האנשימ, אותנו ואת האדמה. למה ההכרזה הזו הייתה ואז הבנתי הכרזה מחייבת הדיון על הארץ הקטנטנה הזו, שמצליחה בעצם קיומה לשנות סדרי עולם - הוא עובדה מרגשת, מעצימה ובעיקר מחייבת אותנו לצעוק שאנחנו לא הבעיה. אנחנו הפתרון כל ככ מרגשת ומשמעותית לי. נכונ, אינ לעמ הזר הזה כל נגיעה בי או בחיי. נכונ, חבורת השגרירימ שנמ צאימ כאנ תחזור לביתה ולכו התה היוקרתי שלה ואולי המ ימשיכו לכתוב נגדנו. אבל עצמ העובדה שיש כאנ דיונ עלינו, על הארצ הקטנטנה הזו, שכנראה מצליחה בעצמ קיומה לשנות דרי עולמ, עובדה זו מרגשת, מעצי מה ובעיקר מחייבת. מחייבת אותי ואת כל אחד ואחת מאיתנו לעמוד איתנ, בגאווה, בבניינ הארצ ובחיימ שלנו כאנ. עיני העולמ כולו פקוחות לרווחה כלפינו וכל צעד שנעשה פה מדווח החוצה, מה שהופכ את האחריות שלנו כלפי מעשינו לגדולה יותר. ההצהרה מחייבת אותנו גמ לעמוד מול האנשימ האלו, המכובדימ יותר או פחות, ולהראות להמ, לצעוק להמ, לתת להמ להרגיש שאנחנו לא הבעיה. • אנחנו הפתרונ. 90 צילום: הדס פרוש, פלאש